עמ"נ 15815-01-15

תקציר

לאחר ששקל בכובד ראש את הטענות והראיות שהציגו הצדדים, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים כי אין עילה מוצדקת להתערב בהחלטת ועדת הערר. קביעת הוועדה כי יש לסווג את הנכס המדובר למגורים בלבד נכונה, שכן היא מבוססת על טעמים סבירים וראיות משמעותיות. על פי סעיף 8(א) לחוק ההסדרים הממשלתיים, הארנונה מוטלת בהתאם לסוג הנכס, שימושו ומיקומו, והחלטת ועדת הערר לסווג את הנכס נשוא התביעה כנכס למגורים מוצדקת. השימוש העיקרי בדירה הוא אכן למגורים, והוועדה לא מצאה ראיות משכנעות לכך שהשטח המדובר משמש אך ורק למטרות עסקיות. בית המשפט מכיר בכך שבמקרים מסוימים, נכס רב תכליתי עשוי להיות מסווג באופן שונה עבור חלקים שונים. עם זאת, במקרה זה, החלטת הוועדה להתייחס לדירה כיחידה אחת היא סבירה ונתמכת בראיות. העובדה שעו"ד בן דור מבצע עבודות מסוימות באזור המחקר אינה גוברת על אופיו המגורים, בעיקרו, של הנכס. יתר על כן, היעדרו של משרד מוצהר נוסף לעו"ד בן דור אינו מכשיר אוטומטית את המחקר כיחידה עסקית נפרדת. בית המשפט לוקח בחשבון גם את המגמות הנוכחיות בעולם העסקים, שבו משרדים ניידים וחללי עבודה משותפים הופכים נפוצים יותר ויותר, ו"משרד" של איש מקצוע יכול להיות נייד כמו מחשב נייד. בסופו של דבר, החלטת ועדת הערר מתבססת על ממצאים עובדתיים ועל הראיות המהימנות שהוצגו, המובילות למסקנה כי תפקידו העיקרי של הנכס הוא מגורים. לכן, בית המשפט מסכים עם קביעת הוועדה ולא יתערב. עם זאת, אין לפרש החלטה זו כפסיקה גורפת, והתוצאה עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות עובדתיות שונות. משכך, הערעור נדחה, והמערערת נדרשת לכסות את הוצאות המשיב, בסך 7,000 ₪, עד ליום 31.3.2015.