רע"א 2982/14

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות בקשה למתן רשות ערעור על החלטה קודמת הנוגעת לפסק בוררות. השופט הגיע למסקנה כי המקרה אינו עומד בקריטריונים של נסיבות חריגות המצדיקות ערעור מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים או מונעות עיוות דין. מבחינה היסטורית, רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת רק במקרים נדירים בעלי השלכות משפטיות רחבות יותר. השופט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבוררים חרגו מסמכויותיהם בכך שאפשרו ערעור ללא אישור מתאים בהסכם הבוררות. החוק, שתוקן בשנת 2008, קובע שני מסלולים לבחינת פסקי בוררות בערעור: הצדדים יכולים להסכים לערעור בפני בורר אחר או לבקש את התערבות בית המשפט בגין טעויות משפטיות יסודיות. עם זאת, מסלולים אלה דורשים הסכמה מפורשת של הצדדים המעורבים. במקרה זה, הסכם הבוררות לא תמך בהסכמה כזו, שכן הוא ויתר במפורש על כל זכות ערעור ודרש פסקי דין מנומקים, שלא היו קיימים. בית המשפט דחה גם את טענת המבקש בדבר חוסר תום לב מצד המשיב, ולא מצא כל ראיה לכך שהמשיב היה מודע לערעור טרם הגשתו. כמו כן, בקשת הערעור לא הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, מה שמחזק את ההחלטה על הדחייה. משכך, נדחתה בקשת המבקש, ולא חויבו בהוצאות בשל היעדר תגובה מצד המשיב.