ת"א 9142-02-19

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת עבודה, תבע את מעסיקו לפיצויים. המעסיק נמצא אחראי לתאונה. מהראיות הרפואיות עולה כי התובע סבל משתי נכויות נפרדות כתוצאה מהתאונה – האחת קשורה לאצבע המורה והשנייה לצלקות פנימיות ברקמות, שהגבילו את תפקודו. בית המשפט מינה מומחה שאישר את הליקויים והשפעתם על יכולתו של התובע לעבוד. חוות דעתו של המומחה לא אותגרה על ידי התובע ולכן התקבלה על ידי בית המשפט. בדיקת עברו התעסוקתי של התובע העלתה כי הוא מילא עבודות זמניות שונות לפני התאונה. הכנסותיו השתנו משמעותית, ונעו בין אלפים בודדים לשבעת אלפים שקלים בחודש. בתוך כך, המוסד לביטוח לאומי הכיר בתובע כנכה וזכאי להטבות עד פברואר 2018. לאחר התאונה, ההיסטוריה התעסוקתית של התובע הראתה תקופות אבטלה וחזרה לעבודה בשנים 2019 ו-2021, כשהוא משתכר בין 6,000 ל-9,800 שקל בחודש. בית המשפט פסק לתובע 65,000 ₪ בגין כאב וסבל. לגבי נכות תפקודית והפסדי הכנסה בעבר, קיבל בית המשפט את קביעת המל"ל לגבי תקופת הנכות של התובע וחישב את ההפסדים בהתאם. בקשת התובעת לבסס את החישובים על שכר גבוה יותר נדחתה. בית הדין שקל גם את מגבלותיו התפקודיות של התובע ואת ההשפעה על יכולתו לחזור לעבודה פיזית. צוין כי עבודתו הנוכחית של התובע אינה דורשת פעילות גופנית, אך הודתה כי הוא יעמוד בפני אתגרים בשוק העבודה. בית המשפט פסק לו 18,000 שקל בגין הפסדי הכנסות עבר מעבר להטבות המל"ל. בגין הפסדי הכנסה עתידיים העריך בית הדין הפסד של 310,000 ₪, כולל הפסדי פנסיה, בהתבסס על יתרת שנות עבודתו של התובע. בית המשפט לא פסק כל פיצוי בגין הוצאות שונות, שכן הן כוסו על ידי המל"ל וקופת החולים. עם זאת, לתובע נפסק סך של 50,000 ₪ עבור סיוע לצד ג', בהתחשב בעזרתה של אמו בשל מוגבלותו. סך הפיצויים שנפסקו, לאחר ניכוי ההשתתפות העצמית החלה, הסתכם ב-433,100 ₪, לצד סכומים נוספים בגין שכר דירה ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 541,445 ₪. פסק הדין כלל זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.