ת"א 6336/01

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת המבטחת התובעת להשתתפות המבטחים הנתבעים בגין כפל בטוחות בנימוק שהיא חסומה על פי חוק. בית המשפט קבע כי תקופת ההתיישנות החלה על תביעה כזו היא שלוש שנים, בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, ולא שבע שנים כאמור בחוק ההתיישנות הכללי. תקופת ההתיישנות בת שלוש השנים החלה במועד אירוע הביטוח שהוליד את התביעה להשתתפות. בית המשפט קבע כי זו הפרשנות הנכונה של הדינים הרלוונטיים, ודחה את טענת התובעת כי דיני עשיית עושר ולא במשפט מצדיקים תקופת התיישנות ארוכה יותר. התובעת ביקשה לקבל בחזרה תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה בגין נזקי שריפה מהנתבעים, שגם ביטחו את המבוטח מפני אותו סיכון. הנתבעים טענו כי התביעה התיישנה על הסף, דבר שבית המשפט הסכים עמו, והוסיף וקבע כי התביעה להשתתפות בגין כפל ביטוח מעוגנת בחוק חוזה הביטוח, ולכן כבולה בתקופת התיישנות של שלוש שנים. בית המשפט דחה את טענות התובעת וקבע כי תקופה זו החלה לרוץ ממועד השריפה ולא ממועד תשלום תגמולי הביטוח, וכי עקרון השוויון דורש כי אותה תקופת התיישנות תחול הן על המבוטח והן על המבטח. לבסוף, קבע בית המשפט כי התביעה להשתתפות היא בעיקרה תביעה לתגמולי ביטוח, וכי תקופת ההתיישנות המקוצרת חלה ללא קשר לשאלה אם התביעה הוגשה על ידי המבוטח או המבטח. משכך, נדחתה תביעת התובע, שהוגשה למעלה משלוש שנים לאחר אירוע הביטוח, והתובע חויב בתשלום הוצאות הנתבעים ושכר טרחת עורך דין.