דב"ע נא/107 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו עובדי עמידר בע"מ (עמידר) ועמיגור בע"מ (עמיגור) נגד מעסיקיהם. העובדים טענו כי תנאי עבודתם, ובפרט שכרם והטבותיהם, צריכים להיות דומים לאלה של עובדי עמיגור, כפי שהוסכם לכאורה בשנת 1972. עמידר ועמיגור טענו כי חוקי התקציב מ-1982 עד 1984, וחוק יסודות התקציב, מגבילים את יכולתם לשנות את תנאי העבודה של העובדים ללא אישור שר האוצר. החברות טענו כי עמדו בחוק בכך שפנו לרשות החברות הממשלתיות, שלא אישרה את דרישות העובדים. עם זאת, בית המשפט מצא כי אי אישור הרשות אינו מספיק, שכן נדרש החלטת שר האוצר או הממונה על השכר. מאחר שלא הוצגה החלטה כזו, פסק בית הדין לטובת העובדים. בית המשפט קבע, כי על בית המשפט קמא לקבוע תחילה האם חלה על המעסיקים חובה להתאים את תנאי העבודה של העובדים. אם כן, בית המשפט יחליט אם ניתן לקיים חובה זו בהתחשב בחוקי התקציב ובחוק יסודות התקציב. בפסק הדין הודגש כי יש לברר את יחסי העבודה באמצעות שימוע לגופו של עניין, במיוחד ב"סכסוכי עבודה מעין קיבוציים". כמו כן, בית המשפט הבהיר מהי האצלת הסמכויות הראויה בכל הנוגע לאישורים לפי חוק יסודות התקציב. עמידר חויב לשלם לעובדים שכר טרחה בשתי הערכאות, בסך 2,000 שקל בתוספת מע"מ.