בד"מ 42/20

תקציר

דני זילברשלג, עורך דין ותיק, הורשע על דעת עצמו בהפרת שני סעיפים בתקנון לשכת עורכי הדין, אתיקה מקצועית. לגופו של עניין, הוא הורשע בכך שהקליט שיחה עם עורך דין אחר, עו"ד שניאור, ללא ידיעתו, ובשימוש בהקלטה שהושגה בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין. זילברשלג טען כי יש לפטור אותו מעונש משום שהיתה הסכמה מחוץ לבית המשפט שהמתלונן לא יבקש השעיה בפועל, ואחרת לא היה מסכים להסדר הטיעון. עם זאת, בית המשפט מצא כי מפרוטוקול הדיון עולה בבירור כי זילברשלג היה מודע לאישומים והסכים לתקן את התלונה, ולכן הודאתו עומדת בעינה. בנוסף, טען זילברשלג כי הנסיבות מצדיקות את הקלטת השיחה משום שחש מאוים על ידי עו"ד שניאור. בית המשפט מצא טענה זו בלתי משכנעת, שכן הוא לא סיפק כל ראיה שתתמוך בטענתו ונסיבות ההקלטה היו מוטלות בספק. בית הדין התחשב בעברו המשמעתי של זילברשלג, שכלל מספר הרשעות והשעיות, ובעובדה שביצע את העבירות האחרונות גם כשהיה תחת השעיה. הם גם שקלו את הודאתו המיידית במקרה זה, שחסכה זמן שיפוטי. באיזון בין גורמים אלה, החליטו השופטים להטיל את העונשים הבאים: 1. השעיה בפועל מחברות בלשכת עורכי הדין למשך שלושה חודשים, החל מיום 10.11.2034 ועד ליום 09.02.2035, בנוסף לקנסות קודמים. 2. השעיה על תנאי למשך שנה, החל מיום הכרעת דין זו, לתקופה של שלוש שנים, שבמהלכה לא יעבור את העבירה שבגינה הורשע. 3. קנס כספי בסך 10,000 ₪, שישולם בשלושה תשלומים שווים לקופת לשכת עורכי הדין. השופטים הדגישו את זכות הערעור כדין והורו על פרסום ההחלטה בהתאם לחוק. גזר הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, בהסכמת שני הצדדים, והצדדים ויתרו על הקראת גזר הדין בבית המשפט.