בג"צ 11044/04

תקציר

בעתירה נטען כי לכל הילדים המתגוררים בישראל, ללא קשר למעמדם האזרחי, עומדת זכות חוקתית לשירותי בריאות במימון ציבורי, אשר יש לספק להם באמצעות מנגנון ביטוח הבריאות הממלכתי. לטענתם, הדרתם של ילדים שמעמדם לא נקבע מביטוח הבריאות הממלכתי פוגעת בזכויותיהם החוקתיות. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי חוק ביטוח בריאות מבחין בין תושבים לבין תושבי חוץ, וכי הבחנה זו אינה בלתי חוקתית. כמו כן, הם הדגישו כי החוק אינו מבטיח כיסוי בריאותי אוניברסלי, אלא נועד לספק שירותי בריאות מקיפים לתושבי המדינה. דעת הרוב של השופטת פרוקצ'יה קבעה כי בעוד שלכל אדם בישראל הזכות לשירותים רפואיים חיוניים לשם הגנה על חייו, גופו וכבודו, המסגרת המשפטית הקיימת, לרבות הסדר מיוחד לביטוח בריאות לקטינים חסרי מעמד והזכויות המובטחות בחוק זכויות החולה, נותנת מענה מספק לצורכי הבריאות הבסיסיים של קטינים אלה. בית המשפט הכיר בחובתה של המדינה להבטיח רמה בסיסית של שירותי בריאות לילדים אלה, אך קבע כי ההסדר הנוכחי, אף שאינו מושלם, הוא סביר ומידתי, ולכן סירב להתערב. השופטת חיות הסכימה עם דחיית העתירה אך מטעמים שונים. היא סברה כי בית המשפט לא צריך להתערב בעת הזו, שכן הרשות המחוקקת נמצאת בתהליך של טיפול בנושא. חיות ג' הדגישה את המורכבות הכרוכה בתיק, הכירה בקשיים הניצבים בפני ילדים החיים בישראל ללא מעמד, והביעה תקווה כי הליך החקיקה המתמשך ייתן מענה לחששות אלה.