בג"צ 1801/10

תקציר

עמדת המשיבים היא כי יש לדחות את העתירה להתערבות בשיקול דעתן של רשויות התביעה, שכן היא סבירה ונעשית לאחר שיקול דעת מעמיק. המשיבים מדגישים את עמידתם בחוק זכויות נפגעי עבירה, מקיימים פגישות ושיחות עם העותרים ושוקלים את עמדותיהם, תוך שהם מציינים כי החוק אינו מקנה למשפחות הקורבנות זכות וטו. העותרים, שהם בני משפחה של נפגע עבירה, טוענים כי ההחלטה להגיע להסדר טיעון עם הנאשם אינה סבירה ומבקשים מבית המשפט להתערב. עם זאת, בית המשפט מדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לתביעה בעניינים אלה ואת היקף ההתערבות השיפוטית המצומצם, השמור למקרים נדירים של חוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי. בית המשפט מוצא כי שיקולי התביעה ביחס להסדר הטיעון היו סבירים וראויים, בהתחשב בקשיים ראייתיים, בנסיבות המקרה ובאינטרס הציבורי. עוד מציין בית המשפט כי התביעה מילאה את חובותיה כלפי העותרים ושקלה בכובד ראש את עמדתם. לפיכך, העתירה נדחית, שכן בית המשפט אינו רואה הצדקה להתערב בהחלטת התביעה, הגם שהוא מבין את כאבם של העותרים. החלטה זו מתקבלת על בסיס הנסיבות הספציפיות של המקרה, מתוך הבנה כי התערבויות כאלה הן חריגות.