ת"א 2033/00

תקציר

פסק הדין מאשר הסדר פשרה כולל בתביעה ייצוגית נגד בנק. בתביעה נטען כי הבנק מנע מחלק מהלקוחות הטבת ריבית על פיקדונות לתקופה קצובה שבוצעו בערוצי בנקאות ישירה. הסדר הפשרה קובע כי הבנק ישלם 370 אלף שקל כפיצוי ללקוחות שנפגעו, עלייה של 43% מההצעה הקודמת. היא גם מרחיבה את מספר הלקוחות הזכאים ומבטיחה שחלק ניכר מהסכום ייתרם לעמותת איל"ן, עמותה לאנשים עם מוגבלות פיזית. פסק הדין מדגיש את הצורך בהקפדה על חוקי התובענות הייצוגיות, אך מוותר על הדרישה לפרסום מחדש של הבקשה המתוקנת, שכן התיקונים מהווים שיפור, ולא הועלו התנגדויות בעבר. השופט נוקט משנה זהירות בשל ניגוד העניינים המובנה בתובענות ייצוגיות, אך מאשר את הסדר הפשרה כראוי, הוגן וסביר, במיוחד נוכח חוסר הוודאות לגבי התוצאה אם התיק ימשיך להתנהל בבית המשפט. השופט מורה גם על שתי תוספות להסדר הפשרה: מכתב מהבנק לאילן המסביר את מטרת התרומה, ופרסום הודעת האישור בסניפי הבנק. ההחלטה חלה על לקוחות שהשתמשו בערוצי בנקאות ישירה לפיקדונות קבועים בין מרץ 1999 לספטמבר 2000. באשר לשכרו של התובע המייצג ושכר טרחת עורך הדין, מדגישה השופטת את תפקידם בסיוע לתביעות ייצוגיות. באיזון בין הסיכון לתגמול הפוטנציאלי, אישר השופט את התגמול המומלץ בסך 50 אלף שקל ושכר טרחה בסך 90 אלף שקל, בנוסף לסכום הפשרה. השופט מציין כי סכומים אלה מוצדקים בשל המאמץ והסיכון הכרוכים בכך, והתוצאה החיובית של המעשה. לבסוף, פסק הדין מאשר את הסדר הפשרה הכולל, הופך אותו למחייב את כל הלקוחות הזכאים, ומתווה את הליכי הפרסום והתשלום. את פסק הדין יש להעביר לצדדים ולרשויות הרלוונטיות.