ת"ד 20861/07

תקציר

פסק הדין עוסק בתאונת דרכים שאירעה ב-12 באפריל 2003 וגרמה למותם של שני הולכי רגל. הנאשם, שנהג בג'יפ משטרתי, הואשם בגרימת מוות ברשלנות. הסוגיות המרכזיות שבמחלוקת היו האם הנאשם נהג במהירות מופרזת והאם לא שם לב לכביש ולנסיבות הסובבות אותו, ובכך גרם לתאונה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת קבעו כי הנאשם פגע והרג את שני הולכי הרגל בכביש עירוני במהירות המותרת של 50 קמ"ש. כמו כן, אין חולק כי התאונה התרחשה בלילה באזור חשוך ללא תאורה. התביעה טענה כי הנאשם נהג במהירות של מעל 90 קמ"ש, ואילו הנאשם טען כי נהג במהירות נמוכה יותר וכי התאונה הייתה בלתי נמנעת בשל הנסיבות החשוכות והופעתם הפתאומית של הולכי הרגל על הכביש. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח כי הנאשם נהג במהירות מופרזת. דו"ח הבוחן, שהתבסס על סימני בלימה שהושארו בזירה וניסוי בלימה, הצביע על כך שמהירותו של הנאשם הייתה מופרזת. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענת התביעה כי תנאי שדה הראייה הקשים בזירת התאונה לא מנעו מהנאשם להבחין בהולכי הרגל קודם לכן. בית המשפט מצא כי ניסוי שדה הראייה של התביעה, שנערך במהירות איטית, היה אמין יותר מהניסוי של ההגנה. בנוסף, עדותו של עד תביעה שהבחין בהולכי הרגל ממרחק של 100-150 מטרים תמכה בטענת התביעה כי הנאשם יכול היה לראות את הולכי הרגל קודם לכן. בית המשפט דחה גם את טענת הנתבע כי אורות בוהקים של רכב מתקרב סנוורו אותו, וקבע כי טענה זו לוקה בחוסר אמינות. בהתבסס על חומר הראיות, קבע בית המשפט כי הנאשם לא נהג בזהירות ובתשומת לב ראויה בעת הנהיגה. נקבע כי המהירות המותרת ותנאי הדרך חייבו מהירות נסיעה איטית בהרבה מזו שהנאשם דבק בה. כתוצאה מכך, בית המשפט מצא את הנאשם אשם בגרימת מוות ברשלנות. גזר הדין הרשיע את הנאשם באישומים שבכתב האישום, תוך העברת מסר חזק על חשיבות ההקפדה על המהירות המותרת ושמירה על זהירות בעת נהיגה באזורים עירוניים.