ע"פ 416/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על הקלה בעונשו של נאשם שהורשע בהריגה. הסנגור טען כי יש לשקול מחדש את העונש שנגזר על מרשו בהתבסס על שתי טענות עיקריות: (1) אחידות הענישה, תוך השוואת עונשו של מרשו לעונשם של מתכנני העבירה, ו-(2) אין מקום להטיל את העונש המרבי שהוסכם עליו במסגרת הסדר הטיעון. עם זאת, בית המשפט לא מצא טענות אלה משכנעות. באשר לטענה הראשונה, בעוד שהמתכננים קיבלו עונש קל יותר, היו ראיות משכנעות נגד המערער, לרבות צילומי מצלמות אבטחה, שהציבו אותו בזירת הפשע. יתר על כן, חלקו של המערער בפשע היה פיזי ואלים וחנק את הקורבן, בעוד שתפקידי המתכננים היו שוליים יותר. בית המשפט הדגיש את חומרת העבירה, שהיא תקיפה מתוכננת מראש של קשיש וחסר ישע. גם הטענה השנייה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי העונש שהוטל היה בטווח הענישה הראוי, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער בעבירות אלימות ובאלימות הקשה בה הופעל בעבירה הנוכחית. בית המשפט הכיר בנסיבותיו האישיות של המערער, אך בסופו של דבר נתן משקל רב יותר לעברו הפלילי של המערער ולהשפעתו ההרסנית של העבירה על משפחת הקורבן. השופט נ' הנדל, יחד עם השופטים ש' ג'ובראן וג' דנציגר, הגיעו למסקנה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטה המקורית ודחו פה אחד את הערעור, וכתוצאה מכך הותיר המערער על כנו את עונשו המקורי.