ב"ל 52359-11-17

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי מחלת הפרקינסון של התובע היא פגיעה בעבודה המבוססת על תיאוריית המיקרוטראומה. לביסוס פגיעה בעבודה זו יש להוכיח שלושה יסודות: תשתית עובדתית, קשר סיבתי בין התשתית העובדתית לבין הליקוי הפיזי, ומנגנון הפגיעה, אשר במקרה זה התקיים עקב חשיפתו התעסוקתית ארוכת הטווח של התובע לחומרים מסוכנים ספציפיים. הן מומחה תעסוקתי והן מומחה רפואי הציגו דעות מנוגדות באשר למשמעות השפעת תנאי עבודתו של התובע על ירידת ערך שלו. בית הדין צידד באחרון, ד"ר לוי, שחוות דעתו ייחסה לתנאי עבודתו גורם משמעותי (למעלה מ-20%) למחלת הפרקינסון של התובע, מה גם שלא נמצאו גורמי סיכון אחרים. קביעתו של ד"ר לוי נמצאה סבירה, נחרצת ועולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות בנושא, ואילו חוות הדעת של המומחה האחר ייחסה את עיקר הסיבה לגורמים גנטיים. למרות שהמחלה אובחנה בשנת 1993 והתובע המשיך לעבוד לאחר האבחון, בית הדין קבע כי אופייה המתקדם של המחלה גרם לכך שתנאי העבודה עלולים להחמיר את מצבו של התובע, גם במהלך עבודתו המאוחרת. הנתבע, שטען כנגד התביעה, חויב לשלם לתובע 7,500 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין.