עמ"נ 30962-07-18

תקציר

ועדת הערר קבעה כי יש לסווג את בית הקירור כ"מבנה חקלאי", ששיעור הארנונה בו נמוך יותר. סיווג זה מבוסס על השימוש בפועל במבנה, המיועד אך ורק לאחסון בקירור של תוצרת חקלאית השייכת לחקלאים, כשירות בתהליך הייצור. שימוש זה מתיישב עם הגדרת "מבנה חקלאי" בחוק הארנונה הרלוונטי. בעל בית הקירור, מר רפפורט, אישר זאת בתצהירו ובשמיעת עדותו. הוועדה דחתה את טענת המערערת כי בית הקירור משרת בעיקר את החברה המשווקת, תפודי חן, והדגישה כי עיקר הכנסותיו של בית הקירור מגיעות מלקוחות אחרים. היא גם הבדילה את המקרה הנוכחי מפסקי דין קודמים שעסקו בבתי אריזת פרחים ובמתקני מיון ביצים, שנחשבו למבנים לא חקלאיים בשל פעילותם המסחרית. במקרים אלה, הפעילות העיקרית הייתה רכישה ומכירה של תוצרת, מה שלא קורה כאן. השופט הדגיש את ההגדרה הרחבה יותר של "מבנה חקלאי" בצווי הארנונה הנוכחיים, המבטלת כל הבחנה בין פעילות המשרתת את כלכלת החקלאי לבין גורמים חיצוניים. סיווגים 661 ו-911, שעשו הבחנה זו, בוטלו על ידי בית המשפט והוחזרו לצורתם המקורית. כמו כן, עובדי בית הקירור, היקף הפעילות ומספר הלקוחות מצביעים על היעדר פעילות מסחרית, התומכת בסיווג כמבנה חקלאי. השופט הדגיש גם את הצורך לשמור על עקביות בסיווג כדי למנוע אפליה בין מקרים דומים. הם התייחסו להחלטה קודמת בעניין בית הקירור של דלג'יו, שסווג כמבנה חקלאי, והדגישו כי שינוי הסיווג של בית הקירור הנוכחי ייצור פער בלתי מתקבל על הדעת. הצעתו של המערער לסווג מחדש את רכושו של דלג'יו אם בית המשפט יפסוק לטובתם נדחתה כבלתי מעשית ורטרואקטיבית. לבסוף, דחה השופט את בקשת המערער לסיווג מחדש של בית הקירור כבית אריזה (911) או לדיון חדש, שכן ועדת הערר כבר פסקה בעניין, ולא נראה כי סיווגים אחרים מתאימים יותר. בסיכומו של דבר, נדחה הערעור, ואושר סיווגו הראשוני של בית הקירור כמבנה חקלאי (661). המערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ₪.