ת"א 55143-07-14

תקציר

התיק שלפנינו סובב סביב עסקת נדל"ן שהשתבשה, מה שהוביל לתביעה נגד עורך דינם של הרוכשים, עו"ד יגר, ומדינת ישראל. התובעים, שרכשו דירה, גילו בדיעבד כי היא נבנתה בניגוד לחוקי התכנון והבנייה, מה שהופך אותה לבלתי חוקית. השאלה המרכזית הייתה האם עו"ד יגר הפעילה את חובת הזהירות הנדרשת כלפי לקוחותיה, התובעים, בכך שלא בחנה את היתר הבנייה לדירה, צעד שהיה עשוי לחשוף את אי החוקיות ואולי למנוע את העסקה. פסק הדין מצא את עו"ד יגר רשלנית בכך שלא בחנה את היתר הבנייה, דבר המהווה הפרה של חובת הזהירות שלה כלפי לקוחותיה. הנסיבות, לרבות גודלה החריג של הדירה, מיקומה בקומת הקרקע ומחירה מעל מחיר השוק, היו צריכות להניע אותה לנקוט בצעדים פרואקטיביים ולבחון את היתר הבנייה. מחדלה הביא להשלמת העסקה, וגרם לתובעים נזק כספי. עם זאת, נמצא כי גם התובעים תרמו לנזקם. הם ביקרו בדירה והבחינו בנסיבות חשודות, אך לא שיתפו את עו"ד יגר במידע זה. רשלנותם בעניין זה נקבעה כמחצית מאשמתו של עו"ד יגר. לא נמצאה אחריות מצד מדינת ישראל לרישום הדירה. הבקשות להערת תכנון, שעשויה הייתה להתריע בפני רשם המקרקעין על אי החוקיות, לא הגיעו לרשם או נדחו בשל היעדר מסמכים מספיקים. חובת הזהירות של הרשם כלפי רוכשי הדירות אינה משתרעת על בחינת המצב התכנוני לעומק, במיוחד ללא הערה תכנונית או נסיבות מיוחדות. באשר להקטנת נזקים, החלטת התובעים לפתוח בהליכי בוררות כנגד המוכרים נמצאה סבירה. עם זאת, בחירתם שלא להשתמש בדירה בתקופת הביניים נחשבה בלתי סבירה. לתובעים נפסקו פיצויים, לרבות ההפרש בסכום שהוחזר עקב תנודות בשער החליפין, הוצאות שנגרמו ברכישת הדירה ושכר טרחת עורך דין. תביעתם להחזר דמי שכירות ששולמו בתקופת הביניים, לתשואה חלופית על תמורת הדירה ולהוצאות כלליות נדחתה, שכן התובעים לא הוכיחו מאמצים לתבוע זאת בהליך הבוררות. סך כל הנזקים שיוחסו לרשלנותו של עו"ד יגר עמד על 385,083 ₪. בשל אשמתם התורמת, הופחת סכום זה במחצית ל-192,500 ₪, שישולמו על ידי עו"ד יגר לתובעים. בנוסף, נפסקו לתובעים 50,000 ₪ בגין הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין בהליך הנוכחי. מדינת ישראל, כצד שלישי, חויבה לשלם על ידי התובעים סך של 50,000 ₪ עבור הוצאותיה ושכר טרחת עורך דין. המוכרים, כצדדים שלישיים, קיבלו סך של 10,000 ₪ מהנתבעים, עו"ד יגר והמדינה, כאשר כל אחד מהם שילם מחצית.