עמ"ש 22552-04-23

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך בין בני זוג גרושים על הזכויות בבית שירשה האישה במהלך נישואיהם. הבית שופץ באופן נרחב עם הלוואת משכנתא משותפת שנלקחה על ידי שני הצדדים. בית הדין היה צריך להכריע האם הייתה כוונה ספציפית לחלוק את הבית, ולכן הבעל צריך להיות זכאי למחצית מזכויותיו, או שמא יש לראות בו את רכושה הבלעדי של האישה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הבעל לא הביא ראיות מספיקות לכוונה ספציפית לחלוק בנכס, ולכן האישה הוכרה כבעלים יחיד. עם זאת, בית המשפט קבע כי הבעל זכאי למחצית מעליית ערך הבית כתוצאה מהשיפוץ, וכן למחצית מתשלומי המשכנתא ששולמו במהלך נישואיהם. כמו כן חויב הבעל לשלם דמי שימוש עבור שימושו הבלעדי בבית לאחר עזיבת האישה, ובית המשפט הורה לו לפנות את המקום. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור, וקבעה כי יש לראות בבית "נכס מעורב", כאשר הקרקע היא נכס חיצוני של האישה וההשבחה כפופה לאיזון לפי חוק יחסי ממון. בית המשפט קבע כי זכויות הבעל בהשבחת הנכס צריכות להיות 75% מערכו, ולא מחצית כפי שנקבע בעבר. בנוסף, הופחתו דמי השימוש שנגבו מהבעל ל-50% משומת השמאי, והוצאות המשפט הופחתו. הבעל חויב לפנות את בית המגורים בתוך 60 יום, ותשלומי המשכנתא שלו זוכו. בית המשפט החליט שלא לפסוק הוצאות למי מהצדדים, והערבות של הבעל הוחזרה לו.