ת"צ 14375-08-16

תקציר

בית המשפט קיבל את טענת התובעת המייצגת, לפיה הנתבעת הפרידה באופן מלאכותי את שכר היסוד של עובדיה, לרבות התובע, בכך ששילמה להם "תוספת נוהל" נוספת שלא נכללה בשכר הקובע לצורך תשלום פנסיה ופיצויים. בית המשפט קבע, כי על הנתבעת לשלם הפרשי פנסיה ופיצויים בגין תוספת זו לעובדים ששולמו להם תוספת זו תוך הפרדה מלאכותית של שכר היסוד, במשך תקופה של שבע שנים שקדמו להגשת בקשת האישור, עד ליום 31.12.2015, אז הופסקה התוספת. בית הדין מינה בודק שיחשב את התוספת המשולמת לכל עובד, בניכוי ששת חודשי העבודה הראשונים אם לא היה לעובד הסדר פנסיוני קודם, ויקבע את מנגנון חלוקת הפיצויים האישיים לעובדים שיפנו אליו. הבודק נדרש לבחון את תלושי השכר של חברי הקבוצה ולסכם את תוספת הנוהל המשולמת לכל עובד, תוך פירוט מדי שנה. מתוך סכומים אלה על הבודק לחשב את אחוזי קופות הגמל והפיצויים עבור כל שנה בנפרד. הנתבע חויב לשאת בעלות שכר טרחת הבוחן, המוערכת בכ-30,000 ₪. בית המשפט דחה את טענת התובעת בעניין ימי החופשה, בקובעו כי יש לראות בתשלומים ששילמה הנתבעת לתובע ולכל עובדי הנתבעת כתשלום ימי חופשה, ולפיכך יש לנכות סכומים אלו מתמורת ימי החופשה המגיעים לתובעת ולחברי הקבוצה האחרים. בית המשפט קבע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכיח כי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא הסכום המגיע לו בגין ימי חופשה. בית המשפט אף קבע כי שכר טרחת בא כוח התובע המייצג יעמוד על 20% מהסכומים שנקבעו לחברי הקבוצה ושולמו להם. שכר הטרחה ישולם לעורך הדין באופן מדורג עם חלוקת כספי הפיצויים לחברי הקבוצה. התובע המייצג קיבל 30,000 ₪ כגמול עבור ניהול התביעה. על פסק דין זה ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.