ב"ל 48212-11-13

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") לגמלת הבטחת הכנסה ולפיצוי בגין עוגמת נפש. בית המשפט מצא כי אין לו סמכות לדון בתביעה בגין עוגמת נפש, ולפיכך לא יפסוק לתובע פיצוי כלשהו בעניין זה. התובעת אף ביקשה מבית המשפט לבטל את חובותיה לנתבעת בגין אי תשלום דמי ביטוח לאומי. בית המשפט מצא כי אין באפשרותו לבטל את החוב, שכן הוא נוצר עקב אי תשלום התרומות על ידי התובע, ולא כתוצאה ממעשיו או מחדליו של הנתבע. יתר על כן, החוק אינו מתיר את תקופת ההתיישנות כהגנה במקרה זה. כמו כן הוגש ערעור על זכאותה של התובעת לגמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים נובמבר 2011 עד ינואר 2012, בנימוק שלא התייצבה כנדרש בלשכת שירות התעסוקה. בית המשפט מצא כי מרישומי הופעתה של התובעת לחודש נובמבר 2011 עולה כי נכחה כנדרש, אך לא התייצבה בחודש פברואר 2012. אי יכולתה של התובעת לעמוד בהוצאות הנסיעה ללשכת שירות התעסוקה אינה פוטרת אותה מחובת ההתייצבות החוקית. עם זאת, בית המשפט החליט לדחות את מתן פסק הדין בעניין זה, עד להכרעתו של בית הדין הארצי לערעורים במקרה דומה (רע"א 28956-08-11) בדבר תחולה רטרואקטיבית של תיקון לחוק הנוגע לבעלות על רכב והשפעתו על תביעות לגמלת הבטחת הכנסה. הנאשם נדרש להודיע מיד לבית הדין על החלטת בית הדין הארצי לערעורים. פסק דין זה מופנה ל: ע"א 37104-12-13 חנה שני נ' המוסד לביטוח לאומי וייכנס לתוקף ב-1 במרץ 2015, אלא אם צוין אחרת.