עת"מ 1934/05

תקציר

שתי עתירות הוגשו נגד החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה בנוגע לתוכנית מוזמנת לאזור בפתח תקווה. התוכנית נועדה להסיר מטרדים באזורי מגורים, לשלב שטחים ירוקים ולשנות ייעוד קרקע לתעשייה ולמגורים. העותרים טענו כי התכנית חיברה באופן מלאכותי בין שני מתחמים שאינם רציפים, וכתוצאה מכך נוצרה חלוקה בלתי הוגנת של קרקעות והפקעת רכושם ללא פיצוי. לטענתם, מטרתה האמיתית של התוכנית היא להיטיב עם חברה פרטית, קרסו, שחלקה התעשייתי מוקף באזורי מגורים. עם זאת, בית המשפט מצא כי מטרות רשויות התכנון הן סבירות ונחוצות לתפיסה התכנונית הכוללת של האזור. היא קבעה כי האמצעים שנבחרו, לרבות איחוד הקרקע וחלוקתה, היו מידתיים ויעילים, במיוחד משום שהם מיטיבים עם כלל בעלי הקרקע תוך הימנעות מהליכי הפקעה ממושכים. בית המשפט דחה את הטענות בדבר מלאכותיות הקשר בין המתחמים, וציין את משמעותן בתכנית הכוללת. כמו כן, היא אישרה את החלטת המועצה הארצית למנות בורר שמאי שיבחן את טבלאות האיזון ויבטיח מידתיות, תוך הגבלת תחולתו של הבורר לסעיף 122 לחוק התכנון והבניה. בית המשפט הדגיש כי כוונת הסעיף הייתה לשמור על ערכם היחסי של נכסי בעלי הקרקע לפני התכנית ולאחריה, ולא לפצות על הפסדים אחרים הקשורים לתוכנית. בקשות העותרים לטבלאות איזון חלופיות נדחו. לפיכך נדחו העתירות, והעותרים חויבו בתשלום שכר טרחת משפט.