ע"א 8291/16

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור ובערעור שכנגד הקשורים להחלטת בית משפט קמא בדבר רשלנות רפואית לכאורה. ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעורים הראשוניים ולקבל חלקית את הערעור שכנגד, תוך שהיא מאשרת במידה רבה את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, המבוססים על חוות דעת ועדויות מומחים. המערערים ערערו על העדפתו של בית משפט קמא את עדות המומחה מטעם המשיב בנוגע לבדיקות האבחון הנדרשות, וטענו כי המומחה לא היה מודע לבדיקות ספציפיות שנערכו. ערכאת הערעור מצאה את בחירתו של בית משפט קמא סבירה, והסבירה כי בדיקות אחרות עדיין מוצדקות בהתחשב בסימפטומים של המשיב. בנוסף, טענו המערערים כי נעדר שבר וחלקו על כך שבית משפט קמא אימץ את חוות דעתו של המשיב, אך בית המשפט נותר על כנו על יסוד ראיות נוספות. באשר להערכת הנכות הרפואית, טענו המערערים כי תנאים קיימים צריכים להפחית את שיעור הנכות המפוצה של המשיב. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה טעות מהותית בקביעתו של בית משפט קמא. בשים לב לסכום שהושמט בחישוב הפיצויים, תיקן בית הדין לערעורים טעות זו בכך שהוסיף 20,000 ₪ לסיוע צד ג'. בסופו של דבר, אימץ בית המשפט לערעורים את מסקנותיו של בית משפט קמא בתיקון פיצויים מינורי ודחה את הערעורים, ללא צו להוצאות, כפי שקבעו השופטים י' ווילנר.