תפ"ח 10663-02-15

תקציר

הנאשם, רב הידוע במומחיותו בקבלה, הורשע בהתעללות מינית בקטינה חסידית. הקורבן, המשתייך לקהילה חרדית, היה תלוי בנאשם לצורך הדרכה רוחנית. הרב ניצל את דינמיקת הכוחות הזו כדי להונות את הקורבן להאמין שחייה בסכנה ושמגע מיני איתו הכרחי לישועתה. מניפולציה זו הובילה אותה להסכים למעשים מיניים מרובים, כולל אונס. עניינה של התביעה הסתמך במידה רבה על עדותו של הקורבן, שנמצאה אמינה ועקבית. כמה עדים, כולל הוריה של הקורבן ורבנים אחרים, אישרו את גרסתה, וציינו כי היא דיווחה מיד על ההתעללות. ההגנה הציגה הכחשה גורפת, אותה דחה בית המשפט. ראיות אובייקטיביות, כולל ספר על טוהר וצמיד, תמכו עוד יותר בטענת התביעה. בית המשפט הרשיע את הנאשם בשלושה סעיפים של אונס במרמה ובארבעה סעיפים של מעשה מגונה על פי החוק הישראלי. השופטים הסכימו פה אחד עם הממצאים, הערכות המהימנות והמסקנות המשפטיות שהובילו להרשעה. פסק דין זה דן בעקרונות המשפטיים המסדירים עבירות מין, בפרשנות של הונאה בהקשר של אונס, ובסוגיית ריבוי כתבי אישום בגין אירועים קשורים.