ת"פ 45762-02-24

תקציר

הנאשם הורשע בכניסה לישראל שלא כדין, ומעובדות כתב האישום בו הודה עולה כי שהה שלא כדין בסמוך לכביש 80 ביום 18.2.24. העונש על עבירה זו, הנע בדרך כלל בין מאסר מותנה לחמישה חודשי מאסר וקנס, נבחן מחדש בשל המצב הביטחוני הנוכחי כתוצאה מהמלחמה. בתי המשפט קבעו כי יש להגדיל את טווח הענישה המתאים לחודשיים עד שבעה חודשים, מתוך הכרה בזכותה של המדינה להגן על גבולותיה ובצורך להפנות את משאביה למשימות ביטחון לאומי. עם זאת, השופט הכיר בכך שיש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בהתחשב בכך שהנאשם שהה בישראל תקופה קצרה, נתפס בסמוך למחסום והיה בעל מוגבלות המפחיתה את הסיכון הנשקף ממנו, קבע השופט כי טווח הענישה המתאים במקרה זה הוא 45 יום עד שבעה חודשים. הסנגור ביקש חריגה מטווח זה מטעמי צדק, בנימוק של נכותו של הנאשם ומצבו הכלכלי הקשה. בעוד שהאפשרות לחרוג ממתחם הענישה הראוי מטעמי צדק שמורה למקרים חריגים, השופט קיבל את טענת עורך הדין. השופט ביסס החלטה זו על עקרון ההלימות, שהוא עיקרון מנחה בגזר הדין, והדגיש כי חומרת העבירה ומידת האשמה צריכות להיות מידתיות לעונש. מאחר שהחריגה המבוקשת הייתה מזערית, לא פגעה בעקרון אחידות הענישה והנאשם היה בעל מוגבלות, הגיע השופט למסקנה כי מקרה זה חריג דיו כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם. לפיכך, נגזרו על הנאשם 35 ימי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו, שלושה חודשי מאסר על תנאי ודמי התחייבות בסך 5,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה בתוך שנתיים. השופט גם קבע כי קנס לא יהיה הולם במקרה זה. הן לתביעה והן להגנה יש זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.