ת"א 18266-12-16

תקציר

## ניתוח משפטי: ת"א 18266-12-16 פלוני נגד לאה וירמן **מבוא:** פסק דין זה עוסק בתביעת נזקי גוף שהוגשה על ידי התובע, פלוני, כנגד הנתבעת, לאה וירמן, בגין נשיכת כלב שגרמה לו לפציעה. בית המשפט השלום בירושלים, בפסק דין שניתן על ידי כבוד השופטת מיכל הירשפלד, בחן את שאלות האחריות לקרות הנזק ואת שיעור הפיצויים הראויים. הניתוח הבא יתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים שעלו מתוך פסק הדין, תוך התבססות אך ורק על המידע שנמסר. **עובדות מוסכמות וטענות הצדדים:** * **התובע:** טוען כי ביום 6.5.15, בעת שחילק עלונים במסגרת עבודתו, ננשך בירכו השמאלית על ידי כלב חום גדול, שהיה קשור ברצועה ארוכה. הוא טוען שהתקיפה הייתה פתאומית וללא התגרות. הכלב היה בחזקתה של אישה מבוגרת, שהתבררה כשכנתה של הנתבעת. התובע פנה למיון, קיבל טיפול, והגיש תלונה למשרד הבריאות. הוא טוען לסבל מכאבים, צלקת מכערת, ולפגיעה בתפקודו בעבודה. התובע מבסס את תביעתו על אחריות מוחלטת לפי סעיף 41א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן על רשלנות. * **הנתבעת:** כופרת באחריותה, וטוענת שהתובע מנוע מלהוכיח נזק רפואי ללא חוות דעת. היא טוענת כי הכלבה, "מוקה", הייתה בחזקת שכנתה, הגברת גולדמן, וכי התובע נכנס לשטח הפרטי של הגברת גולדמן, הבהיל אותה ואת הכלבה, והיה עליו לצפות את התוצאות. היא טוענת לפציעה קלה וזניחה, וכי עומדות לה ההגנות לפי סעיף 41ב' לפקודה. הנתבעת הדגישה שהכלבה הייתה מחוסנת ומטופלת, אך גם ציינה כי "הייתה מעורבת בארוע נוסף בו קפצה כנראה משמחה לעבר עובר אורח והבהילה אותו". **דיון והכרעה - שאלת האחריות:** 1. **עצם האירוע והנזק:** בית המשפט קבע כי אין מחלוקת של ממש על עצם העובדה שהתובע ננשך על ידי כלבתה של הנתבעת. קביעה זו התבססה על עדותה של הגברת גולדמן, אשר אישרה את קרבה של הכלבה לתובע וכי "קרעה לו את הג'ינס", על עדותו של התובע, על המסמך הרפואי מטר"ם בו תועדו סימני נשיכה, ועל תמונת הג'ינס הקרוע שהוצגה. בית המשפט קבע כי נגרם לתובע נזק גוף, גם אם הצדדים חלוקים על שיעורו. 2. **החלת אחריות מוחלטת לפי סעיף 41א' לפקודת הנזיקין:** בית המשפט יישם את הוראות סעיף 41א' לפקודת הנזיקין, המטיל אחריות מוחלטת על בעל כלב או המחזיק בו דרך קבע בגין נזק גוף שנגרם על ידי הכלב, ללא קשר לשאלת ההתרשלות. 3. **בחינת טענות ההגנה של הנתבעת (סעיף 41ב' לפקודה):** * **הסגת גבול:** בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי התובע הסתמך על קביעות המל"ל או על מסמכים אחרים. בית המשפט בחן את סתירות בטענות הנתבעת לגבי מיקום האירוע (ביתה שלה לעומת בית השכנה), קיבל את הסברו של התובע לגבי הטעות ברישום הכתובת על הפתק, ובחן את העדויות והתמונות. הוא קבע כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע ננשך בשטח פרטי, ואף דומה שהוכח ההיפך – שהתובע ננשך ברשות הרבים (על המדרכה). * **תקיפה/התגרות:** בית המשפט דחה גם את טענת ה"תקיפה" או "התגרות" מצד התובע. נקבע כי לא הייתה התקפה מצד התובע, וכי גם אם הגברת גולדמן נבהלה (במיוחד לאור לקות ראייתה), אין בבהלה זו כדי להקים את ההגנה. כמו כן, לא הוכח שהתובע התגרה בכלבה, שכן לא הבחין בה עד לרגע הנשיכה. 4. **הפרת חובות לפי חוק להסדרת הפיקוח על כלבים:** בית המשפט בחן את הוראות סעיף 11(א) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, המחייב שהכלב יוחזק ברצועה שתאפשר שליטה בו. בית המשפט קבע כי אמנם הכלבה הייתה קשורה ברצועה, אך אורכה איפשר לה לעקוף את הגברת גולדמן ולנשוך את התובע. כמו כן, נקבע כי הכלבה לא נהגה לטייל עם מחסום פה, והגברת גולדמן לא קיבלה הנחיות מתאימות מהנתבעת. 5. **היסטוריית הכלבה והרשלנות המצטברת:** חידוש משמעותי בפסק הדין הוא ההתייחסות להיסטוריה של הכלבה "מוקה". למרות שהנתבעת טענה בתחילה כי הכלבה לא נשכה אחרים בעבר, התברר כי הוגשה נגדה תביעה קודמת בגין נשיכת הכלבה, וניתן אף פסק דין בעניין. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא הפנימה את קביעות פסק הדין הקודם, התעלמה מהן, והתובע הנוכחי הוא האדם השלישי שננשך על ידי הכלבה. קביעות אלו מחזקות באופן משמעותי את היסוד של רשלנות מצד הנתבעת, מעבר לאחריות המוחלטת. **שיעור הנזק:** 1. **מגבלות עקב אי-הגשת חוות דעת רפואית:** בית המשפט קבע כי בשל אי-צירוף חוות דעת רפואית, שיעור הנזק שניתן לפסוק לזכות התובע מוגבל, ומתמקד בעיקר בנזק הלא ממוני. לא ניתן היה לקבל את טענת התובע כי יש להסתמך על קביעות המוסד לביטוח לאומי (מל"ל). 2. **כאב וסבל:** בית המשפט העמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 15,000 ₪. קביעה זו התבססה על כך שהפציעה הייתה יחסית קלה, אך נשיכת כלב היא אירוע מפחיד וטראומטי, והתובע סבל מכאב פיזי וטיפול רפואי. 3. **הפסד שכר לעבר:** בית המשפט קבע את הפסד השכר לעבר על סך של 200 ₪, לאחר ניכוי דמי הפגיעה ששולמו לתובע מההפרש בין שכרו בחודש מאי (חודש האירוע) לבין ממוצע שכרו בחודשים קודמים, ובהתחשב בכך שהתובע נעדר 17 ימים מעבודתו. 4. **אובדן כושר השתכרות:** בית המשפט דחה את התביעה בראש נזק זה, וקבע כי לא הוכח כי נותרה לתובע נכות בעלת השלכות תפקודיות. **סיכום הפיצויים:** הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 15,200 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ₪. **עקרונות משפטיים וחידושים:** * **אחריות מוחלטת של בעל כלב:** פסק הדין מדגיש ומיישם את העיקרון של אחריות מוחלטת על בעל כלב לפי סעיף 41א' לפקודת הנזיקין. עיקרון זה נועד להגן על הציבור מפני הסיכונים הכרוכים בהחזקת כלבים. * **נטל הוכחת ההגנות:** פסק הדין מדגיש כי הנטל להוכיח את ההגנות המנויות בסעיף 41ב' לפקודה מוטל על הנתבעת. במקרה זה, הנתבעת לא עמדה בנטל זה. * **חשיבות תיעוד רפואי וחוות דעת:** פסק הדין מבהיר את החשיבות של צירוף חוות דעת רפואית להוכחת נזקים רפואיים, ובמיוחד להוכחת אובדן כושר השתכרות. אי-הגשתה מגבילה את היקף הפיצויים הניתן לפסוק. * **השלכות היסטוריית הכלב:** חידוש משמעותי הוא ההתייחסות המפורשת להיסטוריה של הכלבה, כולל נשיכות קודמות ותביעות שהוגשו נגד הנתבעת. קביעות אלו חיזקו את טענות התובע והשפיעו על קביעת האחריות. בית המשפט מבהיר כי אין להסתפק בהגנה מינימלית (כמו רצועה מסוג מסוים) כאשר יש היסטוריה של נשיכות, ויש לנקוט באמצעי זהירות נוספים (כמו מחסום פה). * **פרשנות התנהגות ובהלה:** בית המשפט בחן את טענת הבהלה שהועלתה על ידי הנתבעת, וקבע כי בהלה כשלעצמה, במיוחד כאשר היא אינה קשורה להגנה מפורשת בחוק, אינה מספקת כדי לפטור מאחריות. * **הבחנה בין נזק ממוני ללא ממוני:** פסק הדין מבחין בבירור בין הנזקים הממוניים (הפסד שכר, אובדן כושר השתכרות) לבין הנזק הלא ממוני (כאב וסבל), וקובע את שיעור הפיצויים בהתאם לראיות שהוצגו ולמגבלות הדיוניות (אי-הגשת חוות דעת). **מסקנה:** פסק דין זה מהווה דוגמה ליישום עקרון האחריות המוחלטת בדיני נזיקין, תוך מתן דגש על חשיבות ההגנה על הציבור מפני סכנות שמקורן בהחזקת כלבים. הוא מדגיש את הצורך של בעלי כלבים לנקוט אמצעי זהירות מתאימים, ולא להסתפק בהגנות מינימליות, במיוחד כאשר יש היסטוריה של נשיכות. בנוסף, הוא מדגיש את החשיבות של ראיות רפואיות בביסוס תביעות נזקי גוף, אך גם מכיר בכך שגם ללא חוות דעת, ניתן לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל, במיוחד כאשר מדובר באירוע טראומטי.