ת"א 65414-06-18

תקציר

התובע, שהיה גרוש ופסק נגדו פסק דין למזונות, תבע את המוסד לביטוח לאומי (הנתבע) בגין רשלנות בביצוע פסק הדין. התובע טען כי הנתבע עיכב את ביצוע פסק הדין, לא נתן לו התראה מתאימה וגרם לו נזק כספי ולא כספי כאשר הקפיאו את חשבונותיו. הנתבע, על פי חוק המזונות, רשאי לגבות כל סכום המגיע על פי פסק הדין ולהעביר את ההפרש לנושה (גרושתו של התובע), לאחר ניכוי הוצאות גבייה. גרושתו של התובע טענה כי הוא לא שילם את דמי המזונות החל משנת 1999. הנתבע פתח נגדו תיק הוצאה לפועל בשנת 2009 והטיל עיקולים על חשבונותיו בשנת 2012 לאחר שהתובע לא שילם את החוב. עם זאת, האזהרה הנזכרת בהחלטת הרשם לא נשלחה לכתובתו הרשומה של התובע, דבר שהיווה טעות פרוצדורלית מצד הנתבעת. למרות טעות זו, החליט השופט כי ידיעתו של התובע על תיק ההוצאה לפועל נגדו וניסיונותיו לבטל את החוב מונעים ממנו לטעון כי לא קיבל את ההתראה. הטלת העיקולים על ידי הנתבע הייתה אפוא כדין, והם היו בגדר הפרסום המותר. עוד קבע השופט כי הנתבע לא התרשל בהטלת עיקולים על מספר מוסדות בנקאיים. התובע יכול היה בקלות להקטין את הנזק על ידי הבטחת יישום החלטת הרשם או הפקדת ערבות לסכום החוב, אך הוא נמנע מלנקוט בפעולות פשוטות אלה. בנוסף, טענת התובע כי העיקולים גרמו לו להפסיד רכישת נדל"ן והשפילו אותו בעיני קהילתו לא נתמכה בראיות מספיקות. השופט הגיע למסקנה כי גם אם הנתבע אשם, דבר שלא הוכח, התובע לא ניסה להקטין את נזקו, ובכך ניתק את הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנתבע לבין נזקו של התובע. לפיכך, התביעה בגין רשלנות נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. לתובע ניתנה זכות ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.