פש"ר 39238-03-12

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשה לדחיית התביעה היא כדין. הבקשה לחייב את המנהל המיוחד להפקיד ערבות להוצאות המבקשים צריכה להיות מופנית לכבוד הבורר ארנסט, ולא במסגרת התיק הפלילי עצמו. בית המשפט הדגיש כי יש לבחון היטב את הבקשות לשחרור בערבות ולהיעתר להן במשורה על מנת להבטיח כי זכות הגישה של התובע לערכאות אינה נפגעת. דרישת המבקשים לערבות בסך של עד 3,427,700 ₪ להוצאות משפט הינה מופרזת ובלתי סבירה, ואין לה כל בסיס בדין. בקשתם החלופית לסווג את פסיקת התביעה שכנגד כהוצאות פירוק אם תצליח נדחית אף היא, שכן הדבר נוגד את עקרונות הליכי חדלות הפירעון. הוצאות הפירוק נגרמות במהלך הליך הפירוק ומיטיבות עם קרן הפירוק; הם אינם כוללים חובות עבר. לבסוף, נדחית גם בקשת המבקשים להחזר מיידי בסך 232,000 ₪ ששולמו לבורר מטעמו של החייב, שכן מדובר בחוב רגיל ונתינתו תהווה יחס מועדף שלא כדין למבקשים. לפיכך הבקשה נדחית במלואה, והמבקשים נדרשים לשלם למנהל המיוחד הוצאות בסך 7,500 ₪.