עמ"ה 94/95

תקציר

המערער, שלמה הררי, ערער על החלטת פקיד השומה לדחות את תביעתו להקלות מס בעקבות מכירת חברתו, בריקום תקשורת בע"מ. בין בריקום / הררי נחתמו שלושה הסכמים לבין החברה הרוכשת, טרמינל ק.מ. תקשורת מחשבים בע"מ, לרבות הסכם מוניטין, שפקיד השומה סבר כי אינו מהווה עסקה של ממש. הפקודה אינה מגדירה את המונח "מוניטין", אך בית המשפט ראה בו נכס קנייני החייב במס. השאלה המרכזית הייתה האם הסכם המוניטין משקף את המכירה בפועל של מוניטין או שמדובר בעסקה מלאכותית. בית המשפט קבע כי מוניטין, כקניין רוחני, קשור למגוון תכונות הקשורות לאדם, שלא ניתן להפריד מהן ולמכור אותן באופן עצמאי. בעוד תכונות אלה מגדילות את ערך השוק של הפרט, הן נכללות בשכר המשולם לו על ידי החברה המעסיקה. בית המשפט לא מצא חפיפה רעיונית בין מכירת מוניטין לבין מכירת לקוחות, שכן לקוחות נמשכים לעסק בגלל המוניטין שלו, ולא להיפך. גם פיצול ההסכם לשניים – הסכם העסקה והסכם מוניטין – לא היה הגיוני, שכן מכירת מוניטין מבלי למכור את העסק עצמו היא קונסטרוקציה משפטית בלתי אפשרית. בנוסף, בית הדין הטיל ספק בשייכותו של המוניטין, והגיע למסקנה כי הוא שייך לחברה המעסיקה ולא לעובד. ככלל, קבע בית המשפט כי עמדתו של המערער אינה משכנעת ודחה את הערעור והורה לו לשלם הוצאות משפט.