ת"פ 57539-11-15

תקציר

שלושה נאשמים הורשעו בעבירות שונות, בהן תמיכה בהתאחדות בלתי מותרת, עבירות נשק וקשר לעבירה. האישום הראשון מתייחס לכל שלושת הנאשמים, האישום השני ספציפי לנאשם 4 והאישום השלישי ספציפי לנאשם 3. השופט קיבל את טענת התובע כי מכלול האירועים והעבירות שבכתב האישום אינו יכול להיחשב כמקשה אחת. לגבי כל אחד מהנאשמים ייקבע בנפרד אזור הענישה המתאים לכל אישום. הערכים החברתיים הנפגעים מהעבירות כוללים את ביטחון המדינה ואזרחיה, וחומרת העבירות מובנת מאליה. מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים מלמדת כי על נאשמים נגזרו תקופות מאסר משתנות בהתאם לחומרת העבירות. כך למשל, באחד המקרים הורשע נאשם בהחזקה ובנשיאה של נשק בלתי חוקי, ובית המשפט העליון דחה את ערעורו על חומרת העונש, תוך שהוא מדגיש את הסיכון לציבור הנשקף מעבירות מסוג זה. בקביעת העונשים במקרה הנוכחי, התחשב השופט בנסיבות ביצוע העבירות, לרבות העובדה שהן תוכננו מראש, הנזק שנגרם מעבירות הנשק ונסיבותיהם האישיות של הנאשמים. בא כוחו של נאשם 1 טען כי הנשק נרכש להגנה עצמית, אך השופט מצא טענה זו תמימה ואינה עולה בקנה אחד עם אופיו של דאעש והתנהלותו הקיצונית. טווחי הענישה ההולמים בעבירות שבאישום הראשון לנאשם 1 הם 18-36 חודשים בגין תמיכה בהתאחדות בלתי מותרת ו-15-36 חודשים בגין עבירות נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. עבור נאשם 3 הטווחים הם 18-36 חודשים בגין תמיכה בהתאחדות בלתי מותרת ו-15-36 חודשים בגין עבירות נשק וירי. בינתיים, עבור נאשם 4, מדובר ב-18-36 חודשים ו-20-36 חודשים, בהתאמה. בגזר הדין התייחס השופט להיעדר עבר פלילי ולגילם הצעיר. השופטת לקחה בחשבון גם את הרקע הנורמטיבי של הנאשמים ואת ההסתייגות שהביעו בני משפחותיהם ממעשיהם. עם זאת, מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשמים התקשו לקחת אחריות מלאה על מעשיהם והבינו את חומרת עבירותיהם. לפיכך, לא הייתה הצדקה לחרוג מטווחי הענישה הראויים לצורך שיקום או בדרך אחרת. בסופו של דבר, על נאשם 1 נגזרו 27 חודשי מאסר, על נאשם 3 עד 29 חודשים ועל נאשם 4 עד 32 חודשים. על כל נאשם נגזרו גם 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 10,000 שקל. זכות הערעור נתונה לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.