ת"א 54431-06-14

תקציר

התובעת, שהייתה בהריון ובשנות הארבעים לחייה, תבעה את רופאי הנתבעת על כך שלא הפסיקו את הריונה מוקדם יותר בשל תסמונת דאון של תינוקה. התובעת, שהיא דתייה, טענה כי הרופאים היו צריכים ליידע אותה על האפשרות להפלה מוקדמת, שכן היא לא הייתה מודעת לאיסור הדתי על הפלה לאחר 120 יום מיום ההתעברות. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובעת ידעה על הסיכון למום בעובר מלכתחילה והיה עליה להבהיר את עמדת דתה בנוגע להפלה מוקדם יותר אם הדבר היה חשוב לה. השופט טען כי אין זה סביר לצפות מרופאים לשאול מטופלים על אמונתם הדתית ועל איסורים כלשהם שעלולים להשפיע על הטיפול בהם. בנוסף, הדגישה השופטת כי הכלל המקובל במשפט הישראלי הוא לבחון את התנהלות הצוות הרפואי ביחס לפרקטיקה הרווחת בארץ, וסטנדרט גבוה יותר שנקבע על ידי רופא בודד, במקרה זה, פרופ' זלוטוגורה, אינו יכול להוות בסיס לחבות. השופטת גם דחתה את הטענה כי הנתבעים לא יידעו את התובעים על הליך מזורז של בדיקת מי שפיר, המכונה "דגים", שכן זו אינה שיטה מקובלת ואינה מכוסה בסל הבריאות הממלכתי. ככלל, השופט לא מצא כל פגם בהתנהלות הנתבעים והורה לתובעים לשלם את שכר טרחת הנתבעים.