עמ"ת 8078-10-16

תקציר

המערער ערער על החלטת בית משפט השלום לשחררו לקהילה טיפולית, בטענה כי אין ביכולתו לשלם את הפיקדון שדרש בית המשפט לשחרורו. המשיב ערער על אותה החלטה, וטען כי יש לעצור את המערער עד תום ההליכים. הערעורים אוחדו. המערער הואשם במספר עבירות, בהן גניבה, פריצה ושיבוש הליכי משפט, והתביעה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים. בעוד שבית משפט קמא החליט לשחרר את המערער לקהילה טיפולית, פסק בית המשפט לערעורים לטובת המשיב והורה על מעצרו של המערער. ערכאת הערעור קבעה, כי המערער טרם החל בהליך גמילה ואינו עומד בקריטריונים לשחרור לחלופת גמילה שנקבעו במקרים קודמים. בנוסף, מצא בית המשפט כי עברו הפלילי של המערער, נסיבות ביצוע העבירות וחוסר כנותו בהתבטאויותיו בדבר התמכרותו לסמים ערערו את האמון בעמידתו בתנאי השחרור. בית המשפט הדגיש כי המלצות שירות המבחן אינן מחייבות וכי מחובתו של בית המשפט להעריך את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי עניינו של המערער שונה מזה של יתר הנאשמים המעורבים באותו מקרה.