סע"ש 49137-01-13

תקציר

פסק הדין דן בתביעת התובע כנגד החלטת משרד החינוך לשלול את תעודת האקוויוולנטיות שלו לתואר שני במנהל עסקים (MBA), אשר ניתנה לראשונה בשנת 2000. התעודה נשללה לאחר שחקירה של השלוחה הישראלית של אוניברסיטת לטביה חשפה חוסר יושר אקדמי נרחב, כולל הגשת עבודות מועתקות. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי החלטת המשרד לבטל את תעודת השקילות, שתים עשרה שנים לאחר שניתנה לראשונה, הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית. פסק הדין הדגיש את נסיבותיו החריגות של המקרה, וציין כי תעודת התובע אושרה ללא עוררין וכי הוא הסתמך עליה למעלה מעשור, בניגוד לבוגרים אחרים שאישוריהם נשללו. בית המשפט קבע כי החלטת המשרד התבססה על ספקולציות והשערות ולא על ראיות מוצקות, והוא לא שקל את זכותו של התובע לשימוע הוגן ואת חלוף הזמן. התובע הוזמן לראיון כדי להגן על עבודתו, אך בית המשפט מצא כי הראיון נערך באופן לא הוגן והעמיד את התובע בעמדת נחיתות בשל היעדר זמן הכנה ואי התחשבות של הוועדה בנסיבותיו האישיות. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על גישת המשרד לקביעת מקורן של יצירות מועתקות והסתמכותו על ראיונות ככלי מינהלי יחיד, שהביא להחלטה בלתי סבירה. בפסק הדין הודגש כי על המשרד מוטלת החובה לנהוג בזהירות ובזהירות הראויה, מה גם שעבודתה של התובעת אושרה לפני שנים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הפגמים בהליך קבלת ההחלטות הם יסודיים ומצדיקים התערבות שיפוטית, ומשכך התקבלה התביעה. משכך, החלטת המשרד לשלול את תעודת השקילות של התובעת דינה כבטלה מעיקרה. הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ופסק הדין הוצג לצדדים. היו להם 30 יום לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי.