ת"א 35510-06-14

תקציר

פסק הדין מקבל את תביעת מקווה כנגד הנתבעים, ומורה להם לפנות את חלקות הקרקע המדוברות ולשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהסתכמו בכ-20,000 ₪ כל אחד עד ליום 30.6.2020. פסק הדין מתבסס על סעיפים 16 ו-21 לחוק המקרקעין, המקנים למקווה מעמד של חוכר רשום. טענות הנתבעים לטעות ברישום, המבוססות על התקפות עקיפות, אינן תקפות על פי החוק. גם טענות השיהוי שלהם אינן משכנעות, שכן השיהוי של מקווה בהגשת התביעה אינו מהווה נטישה, ומצבם של הנתבעים לא הורע בשל השיהוי – נהפוך הוא, שכן הם מרוויחים מהקרקע כבר שנים. השופט מדגיש את סופיות מרשם המקרקעין, המוחק כל זכות קודמת לאחר ביצוע הרישום, ומציין כי כל תיקון במרשם צריך להיעשות במקרים חריגים, דבר שאינו ישים בתרחיש זה. אין די בטענות הנתבעים כדי לפסול את הרישום, וניסיונם להסתמך על עדותו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר לא צלח, שכן עדותו לא הייתה ברורה והטעתה עדים אחרים.