ע"פ 9200-01-12

תקציר

החלטתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מוצדקת על יסודותיה המוצקים עליהם נשענים ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. כלל אי-ההתערבות משמש לחיסכון במשאבים שיפוטיים ולהצדקת החלטת בית המשפט שלא לבחון את מכלול הראיות לגופו. קביעתו של בית משפט קמא כי המערער איים על המתלוננת נתמכת בעדויותיהם של ימית מימוני, יהודה זוארץ, יאיר כהן והמערער עצמו. תיאוריהם מהאירוע מתארים כיצד התקרב המערער לרכב בו ישבה המתלוננת, לבוש קפוצ'ון והשמיע הערות מאיימות. למרות שהמתלונן לא שמע או זכר בבירור את האיום, די בעדויות העדים כדי להוכיח שהופנה כלפיו איום. האיום נתפס גם על ידי המתלונן, כפי שעולה מהתנהגותו, לרבות צחוק שהעדים תיארו כצחוק מתוך פחד. התשתית העובדתית האובייקטיבית של האיום, יחד עם כוונת המערער להפחיד את המתלונן, מקיימים את יסודות עבירת האיומים. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את הערעור ולקיים את פסק הדין.