עת"מ 43961-05-21

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי על הרשות המקומית לחדול מניסיונותיה לגבות ארנונה – המכונה ארנונה – מעותר הטוען כי אינו הבעלים של הנכס המדובר. בפסק הדין נקבע כי התנהלות הרשות במקרה זה הייתה בלתי ראויה ותמוהה, במיוחד נוכח נסיבותיו החריגות של העותר. הוא היה כלוא במשך רוב התקופה שבה המסים היו לכאורה שולמים, וגם נרשם כחסר בית על ידי מחלקת הרווחה העירונית. בית המשפט מצא כי הרשות לא ניהלה חקירה עצמאית לגבי הבעלים האמיתי של הנכס, למרות כמה "דגלים אדומים" שהיו צריכים להניע אותה לעשות זאת. אלה כללו מסמכים מזויפים, מאסרו של העותר במהלך תקופת השכרת הנכס לכאורה, והיעדר חתימתו על אף אחד מהניירת הרלוונטית. תחת זאת, ציפתה הרשות כי העותר יוכיח את טענתו כי הנכס אינו בבעלותו, דבר שבית המשפט ראה כנטל הוכחה בלתי סביר, נוכח המסמכים הרשמיים שהציג. השופט קבע כי על הרשות המקומית לשקול מחדש את עמדתה ולהגיע למסקנה חדשה לאחר בחינה ראויה של הנושא, והורה לה לשלם לעותר הוצאות בסך 10,000 ₪.