רע"א 8684/02

תקציר

במקרה זה נפגע המשיב בתאונת דרכים, שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בתחילה קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי נכות לצמיתות בשיעור של 10% בשל טינטון. עם זאת, המשיב הציג חוות דעת רפואיות האומדות 54.64% נכות והדגיש כי ועדה אחרת של הביטוח הלאומי הכירה בליקויים אחרים, לרבות ליקויים נפשיים ובעמוד השדרה. בית משפט השלום דחה את בקשת המשיב להביא ראיות שכנגד, תוך שהוא סומך על יסודיותה של הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה. בערעור התיר בית המשפט המחוזי את הצגת הראיות, וציין כי ועדת הנכות הכללית מצאה נכות צמיתה גבוהה יותר של 55% ללא ליקויים רפואיים קודמים בתחומים הרלוונטיים. חברת הביטוח ערערה על כך, וטענה כי קביעת הנכות הכללית אינה סותרת מבחינה משפטית את ממצאי הפגיעה בעבודה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים. בית הדין הדגיש את השונות בין הערכות בגין נכות כללית ופגיעה בעבודה והגיע למסקנה כי פערים בלתי מוסברים בין שתי החלטות ועדת הביטוח הלאומי עשויים להצדיק הצגת ראיות סותרות. משכך, בחינתו של בית המשפט המחוזי הצדיקה הטלת ספק בתוקפה של הקביעה בשיעור של 10%, ובכך דחה את ערעורה של חברת הביטוח והורה לה לכסות את הוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.