רע"א 5638/21

תקציר

בית המשפט נתן רשות ערעור והפך את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לסעד זמני, והחזיר את התיק לדיון מלא לגופו. הסוגיה נסבה סביב השאלה האם נדרשת התחייבות עצמית כתנאי למתן סעד זמני בתובענה ייצוגית. בית המשפט הסביר כי בעוד שתקנות התובענות הייצוגיות מחייבות בדרך כלל התחייבות עצמית לסעד ביניים, ניתן להצדיק חריגים בהליכים ייצוגיים בשל אופיים הייחודי. הליכים אלה נועדו לטפל באינטרסים ציבוריים ולייצג קבוצה רחבה יותר שאולי אין לה את המשאבים לנקוט צעדים משפטיים באופן פרטני. המקרה הספציפי עסק בחשש ציבורי משמעותי מזיהום חמור לכאורה מדליפת ביוב רעילה שנוהלה על ידי המשיבים. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההתחשבות באינטרס הציבורי ואת פערי הכוחות בין הצדדים – כאשר המבקשים הם אנשים פרטיים מול חברות עתירות משאבים. אף שההחלטה אינה קובעת את תוצאת בקשת הסעד הזמני, היא הצביעה על הצורך לבחון אותה באופן מהותי, תוך שהיא עשויה לבקש תשומות מגופים רגולטוריים בשל האינטרס הציבורי. בית המשפט הדגיש את שיקול דעתו בתובענות ייצוגיות להתאים את הדרישות הפרוצדורליות, המשקפות את הכוונה להקל על עשיית צדק בתיקים מורכבים בעלי עניין ציבורי. בעקבות הערעור חויבו המשיבים לשלם למבקשים הוצאות בסך 10,000 ₪.