ע"א 806/86

תקציר

בית המשפט העליון ניתח שני עקרונות משפטיים מרכזיים במקרה זה הנוגעים להסכמי גירושין וחובות מזונות. העיקרון הראשון מתייחס לאכיפת הסכמי גירושין הנוגעים למזונות ילדים. בית המשפט אישר את ההלכה המשפטית שנקבעה לפיה **הסכם בין בני זוג בדבר יחסי הממון ביניהם, לרבות מזונות ילדיהם הקטינים, מחייב את בני הזוג אך אינו מחייב את ילדיהם הקטינים עצמם.** משמעות הדבר היא שילדים קטינים שומרים על הזכות לתבוע מזונות ישירות מהוריהם, ללא קשר להסכמים שנעשו בין ההורים. בית המשפט ציטט תקדים [1] כדי לתמוך בכך, והדגיש כי אם החוק המהותי מעניק זכאות למזונות, הילד יכול לתבוע זאת מבלי שהסכם ההורים יפריע לו. העיקרון השני נוגע לתוקף ולאכיפה של הסכמי שיפוי במסגרת הסדרי גירושין. בית המשפט קבע כי **הסכם שיפוי, גם אם הוא כרוך בהתחייבויות של אם ואביה, תקף ככל התחייבות חוזית אחרת, ובלבד שאין בו פגמים המוכרים בדיני החוזים שיש בהם כדי לבטל.** נימוקי בית המשפט, הנתמכים בתקדים [2], מצביעים על כך שהסכמים כאלה מתקיימים אלא אם כן נפל פגם מהותי בכריתתם או שהם סותרים את תקנת הציבור. יתר על כן, בית המשפט קבע כי יש לכבד את זכויות השיפוי, תוך הסתייגות כי ניתן לדחות את מימוש זכויות אלה, בנסיבות המתאימות, עד שהצד הנותן את השיפוי יהפוך למסוגל כלכלית.** חידוש משפטי זה מאפשר גמישות באכיפת חובות השיפוי, תוך הכרה בקשיים כלכליים פוטנציאליים. החלטת בית המשפט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף מדגישה את היישום הדקדקני של עקרונות אלה. באופן ספציפי, בית המשפט הכיר בכך שממצאי בית המשפט קמא בדבר תלותה של האם באביה עשויים לחייב בחינה מחודשת של האם חובת השיפוי של האב עלולה להשפיע לרעה על מזונות הקטין. הדבר מצביע על חידוש משפטי פוטנציאלי שבו ההשפעה הישירה של הסכם שיפוי על טובת הקטין יכולה להיות גורם מכריע באכיפתו המיידית, גם אם החוזה עצמו תקף אחרת.