ע"א 5775/02

תקציר

מדובר בערעור וערעור שכנגד על פסק דין חלקי הנוגע לתביעת ביטוח הקשורה לטעות בניה. נווה גן בנייה הקימה חלק ממבנה במרחק של שישה מטרים ממיקומו המיועד, דבר שהצריך הריסה ובנייה מחדש כדי לעמוד בגבולות הקרקע. החברה הגישה תביעה נגד הפניקס ישראל ביטוח, אך פוליסת הביטוח לא כיסתה את הטעות שכן נקבע כי לא מדובר בנזק מקרי או בלתי צפוי. בית המשפט המחוזי שלל כיסוי לפי הפוליסה בגין תכנון לקוי והורה לנווה גן לשלם הוצאות. המערערים טענו כי תנאי הפוליסה צריכים להעדיף פרשנות מרחיבה יותר, לטובת כיסוי המבוסס על תוצאות מקריות, וערערו על החלת פסק בורר נגדם. המבטחת טענה מנגד כי הנזק היה כלכלי בלבד, ולא פיזי, ותבעה עלויות גבוהות יותר ממה שנפסק. בית המשפט הכיר באתגרים הפרשניים של חוזי ביטוח על פי הדין הישראלי, במיוחד בכל הנוגע לפוליסות "כל הסיכונים". למרות שהכיר בתוצאות פוטנציאליות בלתי צפויות, בית המשפט הגיע למסקנה כי הטעות לא עמדה בדרישות הנזק הפיזי של הפוליסה, והחריג אותה מהכיסוי. עם זאת, היא אפשרה בחינה נוספת של בית המשפט המחוזי בנוגע לאפשרות של הארכת מדיניות בגין טעויות תכנוניות. הערעור התקבל חלקית, מה שאפשר דיון נוסף בנקודה זו, אך ההוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הנמוכה נותרו ללא שינוי.