ב"ל 14303-05-24

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בב"ל 14303-05-24** **מבוא** החלטה זו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בפני כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג, עוסקת בתביעתו של מר ליאור לוי, כלבן במשטרה, להכיר בליקוי בכתפו הימנית כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. עיקר המחלוקת נסובה סביב השאלה האם תנאי עבודתו של התובע, הכוללים אינטראקציה יומיומית עם כלבים גדולים ומאומנים, יוצרים חשיפה מספקת לתנועות חוזרות ונשנות הגורמות לנזק מצטבר, המהווה בסיס להכרה כמיקרוטראומה. **העובדות הרלוונטיות** התובע, יליד 1982, משרת במשטרת ישראל משנת 2007, ובסוף 2016 החל לשרת ביחידת הכלבנים. במסגרת תפקידו, התובע מטפל, מאמן ומוציא למשימות מבצעיות כלבים מסוג רועה גרמני ורועה בלגי, השוקלים בין 27 ל-40 ק"ג. הכלבים משמשים למשימות חיפוש אמצעי לחימה, סמים, ואיתור נעדרים. עבודתו של התובע כרוכה באחזקה של עד ארבעה כלבים במקביל, ומתבצעת במשך 5 ימים בשבוע, לרוב 10 שעות ביום. ידו הדומיננטית היא ימין. טענת התובע היא כי במהלך אימונים ומשימות מבצעיות, הכלבים מושכים את רצועתו בעוצמה ובאופן חוזר ונשנה, כשהוא אוחז ברצועה בידו הימנית. משיכות אלו, המתבצעות בתנועות סיבוביות של הכתף, גורמות לעומס חוזר ונשנה על כתפו הימנית. בנוסף, התובע ציין אימונים הכוללים "משחקי כוחות" עם הכלב, בהם נדרש למשוך חזרה כנגד משיכת הכלב, וכן משחקי "משיכה" עם כדור או כרית נשיכה. המוסד לביטוח לאומי טען כי גרסת התובע אינה מלמדת על תשתית עובדתית למיקרוטראומה, בשל חוסר הוכחה לסדר יום קבוע, ותדירות ומשך האימונים המשתנים. כמו כן, נטען כי הפעולות המבוצעות עם הכלב מגוונות, ואינן כוללות רק משיכה ברצועה, אלא גם הרמה ושטיפת הכלב. המוסד גם העלה ספקות בנוגע לתדירות המשיכות, והעלה טענות בנוגע לאימוני משקולות שהתובע מבצע. **המסגרת הנורמטיבית – תורת המיקרוטראומה** בית הדין מזכיר את העיקרון כי מיקרוטראומה דורשת הוכחת קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על אזור מוגדר בגוף, ברצף על פני זמן, באופן שיכול לגרום לפגיעה פיזיולוגית. נקודה משמעותית שעולה מהפסיקה היא כי גם בעבודה מגוונת, ניתן להכיר בתשתית למיקרוטראומה, אם ניתן לבודד תנועת גוף המבוצעת ברצף על פני זמן משמעותי במהלך יום העבודה, ושיש בה כדי לגרום לנזק מצטבר. אין די במצב של תנועה החוזרת על עצמה מספר פעמים ביום למשך דקות קצרות בכל פעם. נדרש שהתנועות יבוצעו ברצף על פני זמן, ולא ניתן ללקט תנועות דומות שאינן מבוצעות ברצף. **הכרעת בית הדין – תנועות דומות ורצף** בית הדין שוכנע כי למרות מגוון המשימות, התובע הצליח להוכיח תנועות דומות וחוזרות של משיכה בכתף, כהתנגדות למשיכה של הכלב. הנמקה מרכזית לכך היא כי "בכל המשימות, כפי שהיטיב התובע עצמו להסביר 'ההפעלה של הכלב היא אותה הפעלה זה לא משנה אם אני בודק אותו עכשיו על רכב או על שטח פתוח או בתוך מבנה או על חיפוש בחברון....הוא נדרש להיות קשור לרצועה והוא עובד עם רצועה...". גם עדותו של עמיתו של התובע, מר מזיג, תמכה בכך שברוב הפעילויות הכלב לא משוחרר, וכי כל הפעולות עם הכלב חוזרות על עצמן, כאשר הכלבנים "הולכים מרחק רב עם הרצועות". בהקשר לרצף הפעילויות, בית הדין מצא כי התובע אחראי לארבעה כלבים, ורוב זמנו מוקדש לאימונים ולפעילויות מבצעיות. עדויות התובע ועדיו מצביעות על כך שביום ללא פעילות מבצעית, התובע עשוי לבצע עד ארבעה אימונים, ובדרך כלל אימון של כשעה עם כל כלב. גם בפעילות מבצעית, ישנו "זמן רצועה" משמעותי. בית הדין מצא כי פעולת המשיכה של הכתף בתגובה להתנגדות הכלב היא תנועה שחוזרת על עצמה הן באימונים והן בפעילות מבצעית. **"אותו אזור בגוף" – הן באימונים והן בפעילות מבצעית** בית הדין פירט כי הן באימונים (ריסון, משחקי כוחות) והן בפעילות מבצעית, כתפו הימנית של התובע נמשכת כנגד התנגדות הכלב. תנועות המשיכה של הכתף תוארו כחוזרות על עצמן בתדירות של מספר פעמים לדקה, למשך 4-6 שעות מדי יום, משך זמן אשר בית הדין קיבל כהערכה מקובלת. **אימוני "אובייקט תקיפה"** בנוגע לטענת התובע כי שימש כ"אובייקט לתקיפה" באימוני כלבי תקיפה, בית הדין קבע כי אינו משוכנע שמדובר בתנועות המהוות מיקרוטראומה. הסיבה לכך היא שהרצף של התנועות נמשך שניות או דקות בודדות, ובין תקיפות ישנו זמן המתנה. בנוסף, ציין בית הדין כי התובע עצמו העיד שסיים תפקיד זה עם קבלת קורס כלבי הרחה, מה שמצמצם את היקף החשיפה לתנועות אלו. **סיכום והוראות** בסופו של דבר, בית הדין שוכנע כי תנאי עבודתו של התובע מהווים תשתית עובדתית למיקרוטראומה בכתף ימין. לפיכך, הורה בית הדין על מינוי מומחה אורתופדי לצורך בירור הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בכתפו. לפני כן, בית הדין הציע למוסד לביטוח לאומי לשקול מחדש את עמדתו לאור קביעותיו. **החידוש המשפטי** החידוש המרכזי בהחלטה זו הוא ביישום תורת המיקרוטראומה לעבודה הכוללת אינטראקציה פיזית אינטנסיבית וחוזרת עם בעלי חיים גדולים ובעלי כוח. בית הדין מאמץ גישה רחבה וגמישה, וקובע כי גם במקרה של עבודה מגוונת, ניתן לבודד את התנועות הגורמות לעומס חוזר ונשנה, כל עוד הן מבוצעות ברצף על פני פרקי זמן משמעותיים. ההדגשה על "הפעלה זהה" של הכלב, גם אם תכלית המשימה משתנה, מהווה עקרון מנחה חשוב. כמו כן, בית הדין מדגיש את חשיבות משך זמן ההחזקה ברצועה (4-6 שעות ביום) כתשתית עובדתית משמעותית. **ביקורת על התנהלות המוסד** לבסוף, בית הדין הביע ביקורת חריפה על התנהלות המוסד לביטוח לאומי, אשר חרג מהוראות בית הדין בנוגע להיקף טיעוניו, וראה בכך זלזול בהחלטות בית הדין ובפגיעה בשוויון הדיוני, דבר שיבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות. **לסיכום,** החלטה זו מהווה דוגמה ליישום מודרני של תורת המיקרוטראומה, תוך הכרה במורכבותן של עבודות מסוימות והתאמת העקרונות המשפטיים למציאות התעסוקתית, וכן מהווה תזכורת לחשיבות ההתנהלות התקינה של בעלי הדין בבית הדין לעבודה.