ת"א 45951-03-21

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת המבקש מכמה טעמים. ראשית, לבית משפט השלום לא הייתה סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן מדובר בסכסוכי קניין רוחני, המצויים בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי. אופיו של הסכסוך, שעניינו פירוק שותפות, תמך אף הוא במסקנה זו. שנית, הבקשה נעדרה תצהיר כדין, כאשר התצהיר שהוגש אינו מתאים לבקשה לסעד זמני, במיוחד בהינתן שלא התבסס על ידיעה אישית. שלישית, המבקש לא סיפק כתב התחייבות, ובמקום זאת הפגין עמדה קשוחה. רביעית, המבקש השמיט מידע רלוונטי, לרבות התקשרויות עם המשיב שסתרו את טענותיהם. חמישית, הסעד הזמני המבוקש לא היה מידתי, במיוחד כאשר הוא התייחס להעברת קניין רוחני וקשרי לקוחות ללא זכות ברורה לעשות כן. שישית, המבקשת לא הצליחה להוכיח סיכויי הצלחה, שכן ההסכם בין הצדדים לא העניק לאמוזה זכויות בלעדיות בקשר עם הלקוחות. שביעית, מאזן הנוחות העדיף את המשיב, שכן מתן הסעד יפגע באופן משמעותי בעסקיו של פאפא, בעוד שאמוזה תוכל להמשיך בפעילותה. לבסוף, בית המשפט לא השתכנע מההאשמות הפליליות של אמוזה נגד פאפא. משכך, נדחתה הבקשה לסעד זמני, וחברת אמוזה חויבה לשאת בהוצאות עורך דינו של המשיב.