ע"א 9719/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בתביעת רשלנות רפואית. המערער, חולה סוכרת, טען כי רשלנות המשיבים גרמה לו לאבד את הראייה בעינו הימנית. בית המשפט המחוזי לא מצא קשר סיבתי בין רשלנות המשיבים לבין אובדן הראייה של המערערת, וערכאת הערעור הסכימה לכך. השופטים הדגישו כי תפקידה של הערכאה החוקרת לקבוע ממצאים עובדתיים ולהכריע בין חוות דעת סותרות של מומחים, ועל ערכאת הערעור להתערב רק כאשר החלטות הערכאה הנמוכה יותר הן בלתי סבירות בעליל. במקרה זה הסכימו השופטים כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת. הם הצביעו על כך שעינו הימנית של המערער לא הייתה בריאה במשך שנים לאחר הניתוח וכי ההידרדרות בראייתו נבעה יותר מההתקדמות הטבעית של מחלתו מאשר מרשלנות המשיבים. עוד ציינו השופטים כי מחלתו הבסיסית של המערער, ולא התנהלות המשיבים, הובילה ככל הנראה לאובדן ראייתו. השופטת מ' נאור והשופטת א' חיות הסכימו שתיהן עם מסקנתו של השופט א' רובינשטיין, והדגישו כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר היעדר קשר סיבתי הייתה מוצדקת.