ע"פ 15510-04-15

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום בגין אי קיום צו בית משפט, בניגוד לחוק התכנון והבניה. המערער נשפט בעבר ונצטווה להפסיק להשתמש באדמתו לאחסון, תיקון ומכירה של משטחי עץ, שכן הדבר היה בלתי מורשה ומנוגד לייעודה החקלאי של הקרקע. בכתב האישום נטען כי המערער לא מילא אחר צו בית המשפט בשנים 2007 ו-2011. הוא הודה באשמה ונגזרו עליו מאסר על תנאי, קנס והתחייבות לשלם סכום כסף. המערער ערער על הכרעת הדין, וטען כי היה על בית משפט קמא לקבל את טענת ההגנה המשפטית שלו בשל השיהוי בהגשת כתב האישום. עוד טען כי המשיב לא הוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי המערערת ידעה על הצו ואף ביקשה הארכות לביצועו. מהראיות עולה כי המערער המשיך להשתמש במקרקעין בניגוד לצו, והחלטתו שלא להעיד פעלה נגדו. בית המשפט לא מצא טעם בהתנגדותו הפרוצדורלית של המערער ודחה את הערעור על פסק הדין. המערער ערער אף הוא על גזר הדין, אך בית המשפט דחה ערעור זה בציינו כי העונשים לא היו חמורים יתר על המידה, במיוחד נוכח אופי העבירה וניסיונותיו של המערער לעכב את קיום הצו. הערעור נדחה במלואו, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר התקבל.