ע"פ 1179/94

תקציר

בית המשפט העליון אישר את החלטת שופט בית משפט השלום שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של נסים אשכנזי, שהואשם בקבלת שוחד. אשכנזי טען כי השופט כבר קבע ממצאים מפלילים אודותיו בתיק קשור ולכן לא יוכל לנהל את משפטו ללא משוא פנים. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי טענת פסילה שיפוטית צריכה לעבור דרך שני מסננים: הרובד הפרוצדורלי, המתייחס לעיתוי הגשת התביעה, והממד המהותי, שעניינו קיומן של נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. במקרה זה, התביעה נכשלה מטעמים פרוצדורליים. היא הועלתה מאוחר מדי, שכן המערערת לא עמדה בדרישת העלאת התביעה מיד לאחר שנודע לה על עילת הפסילה. יתר על כן, גם מהות התביעה לא עברה את מבחן המציאות. בית המשפט קבע כי מבחן הפסילה צריך להתבסס על יכולתו של השופט לדעת את העילה, ובמקרה זה יכול היה המערער לגלות את העילה מוקדם יותר בשקידה סבירה. בנוסף, עצם העובדה שהשופט קבע ממצאים בתיק קשור לא פסלה אותו אוטומטית מלדון במשפטו של אשכנזי. חזקה על השופט, כאיש מקצוע, כי הוא מסוגל להבחין בין האינטרסים של נאשמים שונים ולהפריד את העובדות בהתאם. לפיכך, נדחתה בקשת הפסילה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר התקבלה.