ת"א 4721-04-15

תקציר

התובעים, חברי קיבוץ, תבעו את הקיבוץ על כך שלא בנה להם מגורי קבע ולא שילם את הוצאות הקמתם כיוון שסברו שהקיבוץ מחויב לעשות כן. התובעים טענו כי הקיבוץ הפר את חובתו לעשות כל מאמץ לקדם את הבנייה ולהקצות לה כספים, פעל בחוסר תום לב והפלה אותם לעומת חברים אחרים. עוד טענו כי החלטת הקיבוץ מ-2013 לבטל את ההסדר הקודם ולחייב את החברים לממן את הבנייה בעצמם אינה תקפה. הקיבוץ טען כי התביעה הוגשה באיחור משמעותי לאחר שהתובעים חתמו על הסכמים המאשרים את ההחלטה משנת 2013, וכי ההחלטות הכספיות של הקיבוץ היו סבירות ולא הצדיקו את דרישות התובעים. בית המשפט הסכים עם עמדת הקיבוץ. נמצא כי ההחלטה משנת 2013 תקפה וכי התובעים, בחתימתם על הסכמי הבנייה, זנחו את זכותם לתבוע. בית המשפט קבע כי החלטות הקיבוץ בנושא הקצאת תקציבים וניהול כלכלי היו סבירות ולא ניתן היה להתערב בהן אלא אם הן קיצוניות או בלתי סבירות, מה שלא היה המקרה כאן. גם טענת התובעים לאפליה נדחתה שכן תהליך השינוי בקיבוץ היה מורכב ודינמי, והחלטות הקיבוץ התקבלו בתום לב. לפיכך נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות הקיבוץ ושכר טרחת עורך דין.