בג"צ 644/79

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בעתירה לביטול פסק דין המחלק רכוש בין בני זוג מתגרשים, בעילה של חוסר סמכות שיפוטית. בעתירה נטען כי פסיקת בית הדין הרבני בעניין חלוקת הרכוש בין בני הזוג פסולה משום שניתנה שלא בנוכחות העותר ופוגעת בצדק הטבעי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי העותר זומן כדין והתחמק מהופעה, ועל כן טענתו חסרת שחר. זאת ועוד, טענת העותרים בדבר היעדר סמכותו של בית הדין הרבני לפסוק בעניין חלוקת הרכוש נדחית אף היא. בית הדין מפרש את פסק דינו של בית הדין הרבני, הקובע כי "רצוי" שהבעל ייתן גט, כפסק דין לגירושין על פי הדין העברי, ולכן לבית הדין הרבני הייתה סמכות לפסוק בענייני רכוש. עוד צוין בפסק הדין כי ניסיונותיו של הבעל לנהל משא ומתן עם אשתו על חלוקת הרכוש לא צלחו, מה שהוביל את בית הדין הרבני לחלק את הרכוש שווה בשווה. העתירה נדחית מטעמים אלה, בהסכמת השופטים. פסק דין זה מפרש את היקף סמכותם של בתי הדין הרבניים בענייני חלוקת רכוש הקשורים לתביעות גירושין, ומחזק את התפיסה כי היעדרו של העותר אינו פוסל את פסק הדין.