רמ"ש 34853-06-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה בדבר מינוי אפוטרופוס ליחיד. המבקש, שהוא אפוטרופוס לדין, טען כי היה על בית משפט קמא לשמוע את דעתו של הפרט במישרין, כנדרש לפי סעיף 36 לחוק הכשרות המשפטית. עם זאת, השופט מצא כי החלטת בית המשפט קמא למנות אפוטרופוס לאדם התקבלה לאחר ששקל את מכלול הנסיבות והטענות שהוצגו, לרבות הדו"חות הרפואיים והסוציאליים, ואת חוות דעתו של האפוטרופוס המייצג את האדם. השופטת הדגישה כי לבית המשפט שיקול דעת באשר לאופן שמיעת חוות הדעת של אנשים שעבורם מבוקש אפוטרופוס, אשר יכול להיעשות במישרין או באמצעות באי כוחם. יתר על כן, השופט קבע כי אין חובה על בית המשפט לבקר את האדם במקום מגוריו או באשפוזו כדי לשמוע את חוות דעתו, מה גם שהאפוטרופוס לא הביא כל ראיה עדכנית לפגישות עם אותו אדם. בסופו של דבר, הגיע השופט למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא היא לטובת הפרט ועולה בקנה אחד עם הוראות החוק ותכליתו, ולפיכך נדחתה הבקשה להתערבות בשיקול דעתו של בית משפט קמא.