ע"א 2341/04

תקציר

בפסק הדין בעניין תאונת דרכים מיום 12.4.94 קבע בית המשפט כי המערערים אחראים לפצות את המשיב בגין חבלות קשות. המשיב סבל מנזק מוחי משמעותי ומפגיעות גופניות, ונזקק לטיפול לכל החיים בבית אבות. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק בתחילה לה, לבן זוגה ולילדיה פיצויים עתידיים בסך 1,200,000 ש"ח בגין נזקי עבר ו-11,000 ש"ח לחודש בגין פיצויים עתידיים. המערערים טענו כי הפיצוי מופרז, טענו כי המשיב לא היה עובר לעבודה במשרה מלאה אלמלא התרחשה התאונה וערערו על הצורך בהוצאות סיעוד וניידות נוספות. בית המשפט התייחס לשאלה האם פיצוי המשיב צריך לכלול אלמנטים של שיקום וביקורי בית, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי לביקורים יש חשיבות לשלומה. פסק הדין אמנם קיבל היבטים של פסיקת בית משפט קמא בגין עזרה לזולת והוצאות רפואיות, אך הפחית את הפיצויים העתידיים ל-3,000 ש"ח בחודש כדי לאזן בין הצרכים וההוצאות הרפואיות. בנוסף, נשקלו הוצאות ההובלה, כאשר בית המשפט אישר פיצוי קודם למרות אי הבהירות לגבי נחיצות רכישת הרכב לעומת השימוש באמבולנס. פסק הדין התאים את הפיצוי על בסיס הנחות בדבר פוטנציאל הכנסתו העתידית של המשיב ודחה את טענת המערערים כי הפיצויים שנפסקו היו בלתי סבירים. לסיכום, הערעור הוביל להפחתת פיצויים בעבר ובעתיד, תוך הנחיה למשיבים לכסות את שכר טרחת עורכי הדין של המערערים.