פ"א 49857-05-22

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בשל חוסר עמידה, שכן המערער לא היה צד להליך המקורי. יתרה מכך, ניתן היה להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע פעם אחת בלבד, והיא כבר הוגשה והוחלט בה על ידי בית המשפט קמא. בנוסף, הבקשה לא הוגשה בתום לב, שכן היא הוגשה זמן רב לאחר פסק הדין בערעור, והמנוח יוסף סמרי לא עמד בצו ההריסה. עוד הדגיש בית המשפט כי הזכות לבקש עיכוב ביצוע לצורך פסק דין סופי מוגבלת לצדדים להליך. גם הדו"ח ההנדסי שהציג המערער כדי לתמוך בטענתו בדבר הסיכון הציבורי הנובע מההריסה לא היה מספיק, שכן הוא התבסס על בדיקה ויזואלית בלבד. יתר על כן, טענת הדו"ח כי הריסה עלולה לסכן חיי אדם אם אנשים נמצאים בתוך המבנה אינה רלוונטית, שכן היה צפוי שהמבנה יפונה לפני ההריסה. לבסוף, בית המשפט ציין כי לטענות המערערת בהודעת הערעור אין כל בסיס. כתוצאה מכך נדחה הערעור, והמערער חויב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד למשיב.