דב"ע לז/110 - 3

תקציר

הפרשה נסובה סביב טיב היחסים בין רייזמן, נגר במקצועו, לבין חברת נפט שעבורה ביצע עבודה. בית הדין האזורי לעבודה דחה את טענתו של רייזמן כי הוא עובד החברה, ובמקום זאת סיווג אותו כעובד עצמאי. רייזמן ערער על החלטה זו. פסק הדין של ערכאת הערעור העדיף את רייזמן. היא הגיעה למסקנה כי מערכת היחסים בין רייזמן לחברה היא אכן מערכת יחסים של עובד ומעביד, למרות הטענות הסותרות בהסכמים הכתובים ביניהם. בפסק הדין הודגש כי התוכן הממשי של מערכת היחסים, כפי שעולה ממעשי הצדדים, גובר על ה"כינויים" או התוויות שייחסו לו. על פי העדויות, רייזמן השתלב במערכת הארגונית הרגילה של החברה, עבד תחת ניהולה עם החומרים שסיפקה, ומבלי שניהל עסק משלו בתוך שטח החברה. בית הדין הכיר בהיעדר אינדיקציות ברורות בחומר הראיות בנוגע למעמדו התעסוקתי של רייזמן, אך מצא כי רייזמן הביע באופן עקבי את רצונו להיחשב כעובד עצמאי. עם זאת, גורמים כגון בעלותו של רייזמן על חלק מהכלים ואי ניכוי מס לא הכריעו בקביעת מעמדו, במיוחד בהתחשב בנסיבות שבהן נערכו הסדרים אלה. החלטת ערכאת הערעור נשענה על העובדות שנקבעו, תוך הדגשת הצדק וההיגיון שבהכרה ברייזמן כעובד לאורך כל התקופה הנדונה, שהחלה ביוני 1967. כתוצאה מכך, פסק בית הדין לטובתו של רייזמן, קבע יחסי עובד-מעביד רצופים בינו לבין חברת הנפט מיוני 1967 ועד פברואר 1972, ופסק לו את שכר הטרחה וההוצאות הנלוות.