ע"א 5797/19

תקציר

המערערת הגישה תביעה כספית ובקשה לפטור מאגרות משפט נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הבקשה נדחתה על ידי הרשם, והמערער ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר התקבל בחלקו. לאחר סדרה של הארכות, התביעה נדחתה בסופו של דבר על ידי הרשם בגין אי תביעה. לאחר מכן הגישה המערערת ערעור נוסף לבית המשפט העליון, והפעם ערערה הן על החלטת בית המשפט המחוזי והן על דחיית תביעתה על ידי הרשם. המשיבים ביקשו לדחות את הערעור, בטענה כי היה על המערערת לבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, דבר שלא עשתה. בית המשפט הסכים כי זהו ההליך הנכון לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.3.09, ולפיכך נדחה חלק זה של הערעור. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי המערערת יכולה לערער על פיטורי הרשם מיום 18.6.06 כעניין של זכות, ולכן חלק זה של הערעור הותר להמשיך. עוד ציין בית המשפט כי המערערת יכולה לטעון, במסגרת ערעור זה, כי החלטתו המקורית של הרשם בבקשה לפטור מאגרות הייתה שגויה, שכן סוגיה זו טרם הוכרעה בהרכב שופטים. בהתייחסו לגופה של סוגיית הפטור מאגרות, מצא בית המשפט כי המערערת לא מסרה מידע כספי מספיק כדי לזכות בפטור, ועל כן נדחו הבקשות לפטור מאגרות ופיקדונות. בית המשפט הורה למערערת לשלם 1,000 ₪ ולהעמיד בטוחה בסך 5,000 ₪ להמשך תביעתה, תוך שהוא מציין כי סיכויי הצלחת תביעתה אינם גבוהים. ככלל, הערעור נדחה בחלקו והותר בחלקו, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו.