ת"מ 11190-04-13

תקציר

התובע, תושב המועצה המקומית הנתבעת, הגיש תביעה ייצוגית נגד המועצה. התובע טען כי המועצה הפרה את החוק בכך שגבתה ריבית דריבית על איחורים בתשלומי ארנונה ותשלומי חובה אחרים. התובע ביקש להחזיר חיובי ריבית שנגבו שלא כדין וסעד הצהרתי. המועצה הגישה הודעת פיטורים, בה הסכימה להפסיק את גביית הריבית דריבית ולפעול לפי חוק הרשויות המקומיות. עם זאת, ההודעה הוגשה מעבר למועד הקבוע בחוק. בית המשפט האריך את המועד, אישר את הודעת הפיטורים ודחה את התביעה. למרות טענות התובע, פסק בית המשפט לתובע שכר של 1,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪, תוך נקיטת משנה זהירות בשל כספי הציבור המעורבים. התובעת הייתה זכאית גם להחזר הוצאות בגין חוות דעת מומחה, בכפוף להגשת חשבונית כדין עד למועד שנקבע. פסק הדין הדגיש את התועלת הציבורית הנובעת מהתביעה ואת הצורך בזהירות בעת פסיקת תשלומים מכספי ציבור. ההחלטה הדגישה את אחריותה של המועצה לחישובי הריבית ודחתה את הטענות בדבר חוסר תום הלב הנטען של התובע והיעדר קשר מוקדם עם המועצה. ככלל, פסק הדין ביקש לאזן בין טענותיו הלגיטימיות של התובע לבין האינטרס הציבורי בניהול מושכל של כספי הציבור.