ע"א 48669-10-14

תקציר

פסק דינו של השופט יעקב שינמן דוחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מסתמך בעיקר על חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת שני הצדדים, הקובעת כי לא תתקיים חקירה של מצהירים, למעט חקירה קצרה של מומחה בית המשפט. השופט מדגיש כי ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בפסקי דין המבוססים על חוות דעת מומחים שמונו בהסכמה הדדית, במיוחד כאשר המערערים עצמם הסכימו להסדר הפרוצדורלי. השופט דן בטענות המערערים אחת לאחת ואינו מוצא עילה להפוך את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי או את פסק הדין שנבע מהם. ראשית, השופט מציין כי טענות המערערים המבוססות על חוות דעת מומחה שהגישו אינן תקפות, שכן ההסדר הפרוצדורלי קבע כי חוות דעת אלה אינן מתקבלות כראיה. שנית, השופטת מסכימה עם החלטת בית המשפט המחוזי שלא לכלול מע"מ בגובה הפיצוי, שכן המערערים לא הציגו חשבוניות כלשהן לתמיכה בתביעתם, ולא יהיה זה צודק לכלול אותה כעת. שלישית, השופט מדגיש כי אין לבטל את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, שעליה ביסס בית המשפט המחוזי את פסק דינו, בערעור, מה גם שהמערערים הסכימו להסדר זה. השופט מסכים גם עם הפחתת 20% מסכום הנזק הנתבע על ידי בית המשפט המחוזי, שכן המערערים עצמם הודו בהפקעת מקרקעי ציבור שלא כדין. מכל הטעמים הללו מגיעה השופטת למסקנה כי הערעור חסר שחר ודינו להידחות. עוד מציינת השופטת את השיהוי החריג של למעלה מ-7 שנים בין האירוע לבין הגשת התביעה, אותו ייחסו המערערים לחשש להתנכלות מצד הנתבעת. עם זאת, השופט סבור כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגן כלפי המערערים, מה גם שהם לא נדרשו להמציא קבלות בגין הנזקים הנתבעים. לבסוף, השופט מורה למערערים לשלם את הוצאות המשפט של המשיב בגין הערעור, בסך 5,400 ₪, ופוסק כי הסכום ינוכה מהפיקדון שבידי בית המשפט.